10. סושי
המצלמה עוברת מול חלונות בניין יו טל מי וחושפת פסיפס אנושי עשיר: מבעד לכל חלון נשקף סיפור חיים. כל עובד, מזוטרה ועד בכיר, הוא עולם ומלואו של רצונות, אהבות ותקוות. לא באמת. יש אנשים שהם לא עולם ומלואו. אבל כן אפשר ואולי רצוי לנסות להרחיב את מעגל האמפתיה, גם אם במתכונת מצומצמת. לפחות לנסות.
יש אנשים שמגדירים את עצמם לפי מה שיש להם. רוב האנשים. ויש אנשים שהערך העצמי שלהם נקבע על דרך השלילה, לפי מה שאין להם. מנהל התוכן מודד מה יש לו, למה הוא שייך ועל מה הוא מופקד ומעניק נקודות לכל שיוך מוצלח, בין אם מדובר באירוסין או בהצלחה של חברה סלולרית. בהיבט של תועלת לכלל הציבור, גישה כזו עדיפה על הגישה של עורכת התוכן, שמעניקה לעצמה נקודות על כל דבר שהיא לא כלולה בו ועל כל יעד שסירבה להציב לעצמה. שניהם – מנהל התוכן ועורכת התוכן – רוצים את אותם הדברים לעצמם. עורכת התוכן משיגה שליטה בחייה דרך התנגדות והתנתקות. מנהל התוכן מנסה להניע ולהשפיע. קשה לקבוע מי מהם חלש יותר – זה שמפחד להתנתק או זו שמפחדת להתחבר.
הסינרגיה עם מה שאתה שייך לו ומה ששייך לך לא נוצרת יש מאין. צריך לעבוד כדי לקיים אותה. מנהל התוכן עובד בזה כל הזמן. משרטט מסלולים של תכנון-ביצוע-תוצאה. סיפור קטן מהיומיום בעבודה סתם לדוגמא: הוא רצה לעשות הרמת כוסית על הגג, בשעות שמתקרר קצת, אולי מול השקיעה. להזמין את סמנכ"ל השיווק ולתת לו לשאת דברים. להציב דוכן סושי מהקייטרינג של חדר האוכל, למרות שהסושי מהקייטרינג של חדר האוכל הוא מלפפון וגזר מבר הסלטים בחדר האוכל עטופים באורז מגיגית האורז בחדר האוכל. בכל בוקר מנהל התוכן שם לו תזכורת להתקשר למנהלת משאבי אנוש. להתקשר ולא לכתוב מייל שאפשר בקלות להתעלם ממנו. בכל בוקר הוא גייס את כל האנרגיה החיובית כדי לשדר לה ולרתום אותה ולהוציא לפועל. בוקר טוב, מה שלומך היום? תגידי, איך אני יכול לקדם את האירוע הזה? רוצה לתת לי טופס למלא? לדבר עם כספים אולי? אני מכיר שם את המנהל, זה יכול לחסוך לך עבודה. אין, אני אומר לך, זה לא נגמר, זה רומן שאנחנו מנהלים פה. בוקר טוב, מה שלומך? היית בחופש? לאן נסעתם? איזה כיף. מגיע לך. מה את אומרת, תבואי להרמת כוסית איתנו בשקיעה? מה אפשר לארגן לך לשתות? תגידי, אני אמרתי לך אי פעם לא בזוגיות שלנו? הוא ביקש מהמזכירה של סמנכ"ל השיווק לבדוק מתי הוא פנוי להרמת כוסית. בוקר אור, מה שלומך? תקשיבי, אנחנו מתכננים אירוע של התוכן שהוא ירצה מאוד להיות חלק ממנו וחשוב שזה לא ייפול בין הכיסאות. מה את אומרת, את יכולה לשריין לי את החצי שעה פה? את יכולה לקבל ממנו אישור ולחזור אלי? אוקיי, אני מחכה. ואז ההמתנה שיחזרו אליו – בהתחלה עוד סביר שיחזרו, ואז הם בטח בהפסקת צהריים, ואז כבר מגיעה השעה שלא סביר שיחזרו, ומחר בבוקר הוא שוב צריך להאמין מהתחלה שתכף יחזרו. ואחרי כל התכנון והניווט מנהלת משאבי אנוש קטעה את המסלול, קטעה את השיחה ואמרה לו שהוא צריך לפטר את עורך תוכן רוסית.
או הסיפור הזה של מנהלת קשרי החוץ שהתחילה לפקח על התוכן. אחרי שצמצמו לו את הצוות הפילו עליו את מנהלת קשרי חוץ והיא מנסה להשתלט על הפרויקטים שלו, אבל יש לה גיבוי מלמעלה ולכן מנהל התוכן צריך להתמודד ולהסב את האנרגיה שהיא מעבירה לו מאנרגיה של יריבה לאנרגיה של שותפה. אם היא שותפה אז אפשר למנות אותה עם הדברים שיש לו ושמוסיפים לו. הוא מזמין אותה לחתונה. הוא מזמין גם את סמנכ"ל השיווק אבל לא מקבל תשובה. זה יותר מדי מסלולים שמסתכמים רק בתכנון-ביצוע. יותר מדי פניות החוצה שלא נענות, לא משתלבות במארג ההכרחי הזה בין חוץ ופנים.
האמפתיה הבסיסית ביותר נוגעת לכך שכולנו בני אנוש וחווים את המצב האנושי. החוויות הבסיסיות המשותפות לכולם – לידה, מוות, עימות, תקווה. כולנו עסוקים במשיכה והדיפה, אם כי חלקנו באופן לא מודע, מצומצם או משעמם. "אם בני האדם לא היו שווים, הם לא היו יכולים להבין זה את זה ואת אלה שקדמו להם וגם לא לתכנן תוכניות לעתיד ולחזות את הצרכים של אלה שיבואו אחריהם. אם בני האדם לא היו מובחנים זה מזה – כל יצור אנושי מובחן מכל בן אנוש אחר שישנו, שהיה או שיהיה אי פעם – הם לא היו זקוקים לדיבור או לפעולה כדי שיבינו אותם".
מנהל התוכן מדבר כדי שיבינו אותו. בסוף שיעור יוגה הוא מנסה להתנתק מכל הצדדים שהוא פועל מולם. לכוון את האנרגיה רק כלפי עצמו. אבל אם הוא יפסיק לרגע לכוון את האנרגיה החוצה, יפסיק להגדיר ולהסביר את עמדתו, אז הצד השני לא יבין אותו לעולם והמילים שלו לא תתממשנה לעובדות. אם לא יהיה לו מה להסביר לא תהיה הצדקה לקיומו.
בתחום שמעבר למערך המסמנים. בכל מקום יש אזורים נסתרים, וגם בבניין יו טל מי – רצועת האדמה בצד הבניין שהאפרוחית שקפצה מהגג התרסקה בה היא רצועה לא מושגחת כזו, שבחורף גדלים בה עשבים וחרציות ובקיץ היא מבהירה, מתייבשת ונשברת. חניון מינוס 3 באמצע הלילה, כשכל המעליות פנויות ודלתות הביטחון נעולות. בכל אדם יש אזורים נסתרים, אם כי אצל חלק הם מצומצמים או משעממים. צריך לתפוס את מנהל התוכן כשהוא מפחד שיקחו ממנו את מה שיש לו. כשהוא מנסח הסברים לעצמו כדי שיוכל לתווך אותם החוצה מאוחר יותר. כאב מעורר אמפתיה. כאב זה אוניברסלי. כשמנהל התוכן יושב מאחורי דלת בציפוי פורמייקה בצבע ירוק יו טל מי ובוהה בחריץ האור שבין הצירים לקיר. עושה דמיון מודרך ונותן לכאב בבטן גבולות וצורה וצבע, כדי שיהיה מוכל ולא יתפשט לשאר הגוף. משרטט קו שמקיף את הכאב, צובע אותו בצבע שהוא רואה מולו – ירוק יו טל מי. נותן לו צורה תלת ממדית. של עיגול. לא, של תפוח אדמה. עכשיו הוא יכול להחזיק אותו ולהכיל אותו עד סוף היום.
? 