מתיישב בנאדם לכתוב את פוסט הקאמבק הקטן שלו, והבלוג שלו לא נותן לו להיכנס. זה סימן מאלוהים? אני קצת חלודה. חשבתי לרגע לכתוב משהו משמעותי, אבל החלטתי דווקא להתחיל בקטן. זה ייקח לי קצת זמן. מי משמונתכם שעדיין לא מחק אותי מהרסס, יסלח לי, נכון?
ראיתם את הסרט מעבר ליקום? יש סרטים שאתה יוצא מהאולם ואתה יודע שזה היה סרט מדהים. בתקופה שהיה נהוג לעשות הפסקה באמצע הסרט, היו סרטים שכבר כשנדלקו האורות בהפסקה ידעתי שהם סרט מדהים. ויש סרטים שאתה לא יודע מה חשבת עליהם, אבל מרוב הערכה לעובדה שהם השאירו אותך אובד עצות, אתה משתכנע שהם טובים.
ויש סרטים שאתה צריך להודות בעל כורחך שאהבת. תוך כדי צפייה, וביציאה, אתה לא מתלהב מהם בכלל. אבל כשאתה מוצא את עצמך חושב עליהם אחר כך, אתה חייב להשלים עם זה, שהם טובים בעיניך. כזה היה החוש השישי, שחשבת שהוא קצת נפוח ואיטי וחסר הומור ולמה כולם לוחשים בו כל הזמן, ובסדר, הסוף מפתיע, אבל לא כזה מצמרר, לא צריך להיסחף. אבל אז בלילה, כשלא הצלחת להירדם מרוב פחד, אמרת לעצמך "אהה, אז זה כן עבד עלי". וכזה הוא מעבר ליקום, שהגיבורים שלו הכי צפויים, והעלילה שלו הכי צפויה, ויש בו כמה סצינות באמת מעליבות מרוב שהן מאולצות. אבל כמה ימים אחר כך, כשאתה מחפש שירים מתוכו ביוטיוב, אתה אומר לעצמך – מה, אז עכשיו אני אוהב את מעבר ליקום?
ג'ורג' הריסון היה החיפושית האהובה עלי. כי זה יותר מקורי מלאהוב את לנון או מקרתני, ופחות טיפשי מלאהוב את רינגו. וכי הוא היה הכי חתיך. זה מה שאני אומרת בכל אופן. אני חושבת שאולי בסוף אני אודה שמקרתני הוא החיפושית האהובה עלי. זה כמו שאני אומרת שיוני רכטר הוא החבר האהוב עלי בכוורת, כי זה יותר מקורי מדני סנדרסון או גידי גוב, ופחות טיפשי ממאיר פניגשטיין. וכי הוא היה הכי חתיך. אבל האמת היא, כנראה, שדני סנדרסון הוא האהוב עלי.
ואני בזה לאנשים שצועדים לחופה עם "זכיתי לאהוב" של עברי לידר. באמת. אנשים כאלה הם מה שלא בסדר בעולם, ולא מגיע להם לחיות. אבל שיר החופה הסודי שלי הוא "ביום שמש יפה" של עברי לידר. שזה לא מאוד רחוק משם.
ואני אוהבת את ווילקו, אבל בעצם אני אוהבת רק שיר אחד שלהם ולפחות שישה שירים של רוקסט. והשיר האהוב עלי של איימי מאן הוא 4 ביולי. או מיסטר האריס. עוד לא החלטתי. לא החלטתי כי השיר האהוב עלי שלה הוא סטיופיד ת'ינג. כן, זה שמשמיעים בגלגל"צ. זה שכולם מכירים. אני הכי אוהבת לשמוע את האורגן בפתיחה, ואני הכי אוהבת את המילים, שלמדתי להבין. והכי אני אוהבת את התיאור של הטיפוס שלה, "חסר אונים ואמיץ".
(אני רואה עכשיו את רשימת השירים שלי בתיקיות, שכמה מהם הכנסתי לפוסטים. השירים הייצוגיים והלא ייצוגיים, העצובים והשמחים. וקשה להחליט על איזה מהם להקליק, יש כאלה שצריך להתרחק מהם כי זה הרסני לחזור . יש כאלה שצריך להתרחק מהם כי הם פנטזיה שלא תתממש. צריך ללמוד מחדש למה להקשיב, ממה להנות ואיך)