Archive for פברואר, 2009

פברואר 10, 2009

 בגדול, התחושה היא שאני צריכה לחזור לכתוב על דברים שהם מנותקים לגמרי מהמציאות היומיומית, כמו פיתה עם גבנ"צ או שירי אייטיז. המציאות כובלת מדי ותמיד יש איזה נושא שעל סדר היום שצריך להתייחס אליו, רק שכל הבלוגרים כבר התייחסו אליו ואתה הופך לעוד דעה בנאלית בבליל של קולות דומים, ויש אנשים שמשלמים להם כסף כדי לנסח את אותה דעה באופן רהוט יותר בעיתון. גם אם תתרכז בעצמך ותכתוב על מה שאתה מרגיש זה לא יעזור כי כולם עוברים את אותן חוויות של ציפייה ותהייה וייסורים ויש אנשים שמשלמים להם כדי לעשות על זה סרטים עם ג'ניפר אניסטון. מה שיש לך והוא באמת שלך זה הפיתה עם הגבנ"צ, זה משהו שאי אפשר למצוא בשום עיתון וזה המקום שאתה צריך לכוון אליו. אבל צריך לחזור לשם בתהליך הדרגתי של התנתקות מהעולם וזה לא קורה מיד, וחוץ מזה בחירות מחר.

מרצ וחדש הן שתי מפלגות שאף פעם לא הצבעתי עבורן ואף פעם לא חשבתי שאצביע עבורן. וכשאני אומרת לאנשים שאני מתלבטת בין מרצ לחדש, הם מגיבים כאילו אמרתי שאני מתלבטת בין מרצ ללחרבן בתוך הקלפי. הלוואי שיכולתי לבוז להם ולצרות האופקים ודלות החזון שלהם עכשיו, אבל האמת היא שאני בדיוק אותו הדבר. תכלס גם אותי זה מגעיל. שתיהן מגעילות אותי, כל אחת מסיבות שונות, ואני מגעילה את עצמי. בלב בא לי להצביע לבשבקין שיעשה פה סדר וזהו. אני לא רוצה להסתבך עכשיו בהצדקות להעדפה המסתמנת שלי את חדש על פני מרצ, שיידרדרו לניתוח פסיכולוגי של עצמי במקום ניתוח המצב הפוליטי במדינה. הפכתי לאחת מהמפגרים האלה שמחליטים בקלפי.

אכתוב על הישרדות במקום, ואתם תתייחסו לזה כאילו מדובר באלגוריה מחוכמת לבחירות.

נראה לי שנקודת השבר הפוטנציאלית שלי עם הישרדות איי הפנינה סומנה בפרומואי "אפשר להציל את בשבקין?". זה העלה זכרונות לא נעימים מפרומואי "מה יקרה לדן? אולי ידיחו את דן? זוממים להעיף את דן, הפעם דן לא ייצא מזה. שחר עוד תפתיע בגדול ודן בסכנה!" וכשבשבקין באמת הודח, כמה שזה היה עצוב, זה הראה שמדובר בליגה אחרת.

הרייטינג המאכזב גורם לאנשים לומר שמשהו בעונה הזאת לא עובד ושהיא לא מעניינת כמו הקודמת ושדן מנו הוא ארץ ישראל הישנה והטובה או משהו כזה. האמת היא שהעונה השנייה פי אלף יותר טובה מהקודמת. בראשונה, אחרי שוויתרו על מהלכי המשחק ומאבק ההישרדות הפיזי לטובת גרזן כפול וסנדוויצ'ים, הגיעו בקאריביים לשפל כזה שהיו צריכים לשחוט תרנגולת מול המצלמה כדי לייצר עניין. כאן המשחק עצמו מספק את העניין. ואם זה עדיין משחק שההפקה מכוונת – לפחות למדו איך לכוון אותו כמו שצריך. והאחוז הגבוה במיוחד של דמויות בררה בעונה הראשונה, עד כדי כך שאלכס מץ הפך לדמות קאלט? הפעם עושה רושם שזה לא ככה.

הבעיה היא שלדעתי הפנינה משלמת את מחיר הקאריביים. תחושת המיאוס והבגידה שהצופים הרגישו כשנסחטה הקאריביים עד תום, המשיכה איתם הלאה וגרמה להם להתעלם מהעונה השנייה או לפחות להישאר חסומים רגשית כלפיה. קשה להחזיר את האמון אחרי שעוברים את גבול ה"בואו לראות איך שוחטים תרנגולת! וגם: השבוע דן בסכנה!"

אז הישנים הוציאו את המיץ מהתכנית בלי שום חזון או תכנון לטווח ארוך, קיבלו את הרייטינג החד פעמי שלהם וברחו עם הרקורד למקום אחר כשהם משאירים אחריהם שרידי פורמט מרוסק ושרוף. ובמקומם יושבים שם עכשיו חדשים שפועלים נכון יותר, אבל ייאלצו לסחוב על עצמם את הכישלון הנוכחי, למרות שבעצם הישנים הם אלו שאחראים לו. ככה לפחות אני מדמיינת את זה. סביר להניח שכולם שבעים ועשירים ומקבלים ליטופי אגו על בסיס קבוע ואף אחד לא יוצא פראייר ומדובר רק בהזדהות אוטומטית שלי עם פראיירים דמיוניים כדי שארגיש שלצדיקים תמיד עושים עוול ולכן אני בחברה טובה. השורה התחתונה היא שהעונה הזאת  יותר מוצלחת מהקודמת.