Protected:

שמעתי שזה בטרנד עכשיו לנטוש את הבלוג. עייפת בלוגים, קוראים לזה? כן, זו מגיפה, עייפת הבלוגים. עייפת הבלוגים שהיא בעצם עייפת מהעיסוק האינסופי בעצמך, עיסוק שלא באמת מתעייפים ממנו סופית אף פעם. אבל זה בטרנד לעשות כאילו עייפת, כי תכלס, זה מביך להתעסק בעצמך – במי שאתה, במי שהמצאת שאתה, במה שיש לך להגיד ובמה שאין לך להגיד – ככה מול כל העולם. זה מספק הקלה רגעית ואז חרדה מתמשכת וחוזר חלילה וגם אתה בסוף חוזר.
חשוב לי שתדעו שאני לא כזאת. אני פייטרית. לא אברח לפינה הזאת של עייפתי כי מיציתי, ולו רק מפני שאתפדח אחר כך נורא מהפוסט הבלתי נמנע של חזרתי כי רציתי.
ברוב הימים אני חוזרת מהעבודה תשושה ומרוקנת. לפחות אומרת לעצמי שאני תשושה ומרוקנת מכדי לכתוב פוסט. הדברים הקטנים שקורים במהלך היום לא נחרטים אצלי בזיכרון,  אין לי דחף לתעד אותם כאן. אני אומרת לעצמי שזה מפני שאני תשושה ומרוקנת. לפעמים יש לי ערב פנוי, או שזה סוף השבוע, ואז אני מגלה שהריקנות הזאת היא אולי לא רק תוצאה של עבודה. אולי זה רע ואולי זה טוב, אולי זו אטימות שמאפשרת לשרוד, אבל מה שבטוח, פוסט לא ייצא מזה. לפעמים אני מחליטה שהגיע הזמן לכתוב פוסט, ואני מחפשת סביבי דברים שאוכל לשאוב מהם השראה. אולי הטלוויזיה, אבל יש קרב סכינים עם ליה מהישרדות. אולי מקומות אחרים שבהם שפכתי את עצמי. אני מחפשת יומנים ישנים שלי, אולי כתבתי שם משהו שאפשר להסב לפוסט? לא. אולי במייל? יש מייל אחד שאני רוצה לכתוב לכם עליו. אני חושבת לעשות את זה כבר שבועות. ואחרי שאני מדביקה לכם את המייל הזה, אני אומרת ששירים לא באמת מלמדים שום דבר על אנשים. שימוש בשיר כדי להגדיר את עצמך, כדי ללמוד על אחרים, זו אשליה של אינטימיות, אשליה (מחמיאה) של זהות. שיר לא מלמד שום דבר על בנאדם. שיר זה רק שיר.

20 תגובות to “Protected:”

  1. הכלכלן המתוסכל Says:

    זה היה אחד הפוסטים המסקרנים והמעניינים שקראתי.
    קשה לי להשאיר כאן תגובות מחמיאות אחרי הפוסט-תגובות שלך.
    אז מה מלמד משהו על אדם, על אדם זר, כשאין לך היכולת לחשוף עצמך בפועלך היומיומי, במי שאתה ברמת הפשט, כשאתה מוכרח לנסות ולצייר עצמך בעזרת מפה, ולדאוג ולצרף לה מקרא.
    מה מלמד דבר מה על אדם? אדם שהוא כולם, אדם שהוא כלום, אדם שהוא גולם מוחלט. מה מלמד עליו דבר מה, מלבד מילותיו?

  2. BoR|S Says:

    זה רק שיר, כל עוד לא את כתבת אותו, או לא את מבצעת אותו. ברגע שהשיר הופך להיות לחלק אינטגרלי מהקיום שלך, הוא כן משקף משהו עלייך.

  3. אופיר זמר Says:

    "זו אשליה של אינטימיות, אשליה (מחמיאה) של זהות"

    אבל נדמה לי שגם האשליות המחמיאות שאדם בוחר לעצמו יכולות ללמד עליו *משהו*, לא?

  4. ברק Says:

    ומה רע בלהכיר את הדמות שהאחר מבקש להציג ע"י הייצוג של אותו השיר?
    בסך הכל הכללי (איך שאני שונא את הביטוי הזה) אנחנו לא באמת מכירים אף אחד. אנחנו מכירים את הייצוגים השונים שהמכרים שלנו מציגים לנו.
    אני לא חושב שאפשר באמת להכיר מישהו כפי שהוא. רק את מה שהוא בוחר להפגין בפנינו. אם לדעתו הזהות הזו מתבטאת בשיר, סבבה. זה חוסך מילים.

  5. idit Says:

    תודה, גרמתם לי לחשוב על זה שוב.
    בכל זאת, זה ייצוג בעייתי, כי יש משהו ערוך בשיר וכפי שלמדנו מהישרדות, גרסה ערוכה של המציאות היא גרסה בעייתית.
    רציתי להגיד שזה גם בעייתי להשתמש ביצירה של מישהו אחר כדי לייצג את עצמך, אבל כשאני חושבת על זה, אפילו אם זו היצירה שלך, זו בעיה. אני חושבת על כל מיני סופרים ומשוררים גאונים שהיו הורים איומים, בני זוג איומים. לא הייתם מנחשים את זה לפי השירים שלהם. אז מה האמת?

  6. אלמה Says:

    חשבתי להגיד כמה ששיר לא יכול לייצג שום דבר חוץ מאשר את חוסר הכישרון שלי להגיד עלי את הדברים האלה בעצמי.
    אבל אח"כ חשבתי – אם יש את המציאות האפורה והמשעממת, וממול את הגירסה הזוהרת והעמוקה של עצמי, ששיר נהדר כלשהו יכול להעיד רק על חלק קטן אך מדהים בה – אני בוחרת בגירסה העמוקה והזוהרת.
    גם אם זו התיימרות, או אשליה, או סתם רצון בלתי ממומש במשהו אחר.

  7. הזוייה Says:

    עייפות הכתיבה היא כמו מצב רוח
    אפשר לנוח כשאין חשק ובמצב רוח חיובי אפשר שלא להפסיק לכתוב.
    אני סוברת שמי שאין לו מה לכתוב סימן שהוא לא חי.

    מי שבוחר לנטוש את הבלוג שלו סימן שהוא מעולם לא כתב מתוך הוויה הפנימית שלו, הוא כתב לשם רייטינג, עלה בסערה עם עוד מיליון איש ואחרי שהבין את הֲלַךְ הרוּחַ בבלוגספירציה החליט לנטוש, כי הוא התעייף מלבדוק סטטיסטיקות, ולשווק את עצמו כמעט בתחינה שיבואו לקרוא. כי הוא מעולם לא חָבַר באמת לדבר המיוחד הזה שנקרא כתיבה.

    אנשים קמים והולכים בעולם בתרבות הכתובה. מי ששורד הם אלו שלא זקוקים לישועה ולא קצרי נשימה כדי לזכות בתהילה. הם אלו שיודעים לנהל את הזמן שלהם ולהתעסק ביצירה הכתובה גם אם יש בה הפסקות בדיוק כמו אומן שמצייר תמונה, או מוסיקאי שמוציא דיסק חדש.

    : )

  8. אדר Says:

    זה האביב.

  9. idit Says:

    גם אתן גורמות לי לחשוב על זה שוב.

  10. אורן Says:

    הזוייה – זה די טבעי להפסיק לכתוב. כתיבה היא מאמץ, שצריך הרבה רצון פנימי בשביל לתחזק אותו. ויש תקופות שבהם נדמה שאין כוח להעלות על הכתב. וגם, בתקופות שפל, חוסר העניין שאתה מוצא בעצמך הוא די מצמית.

    ועידית – אני דווקא עם המסקנה המקורית שלך. לשלוח שיר של מישהו אחר זו לא חוכמה. כולנו אנשים אינטיליגנטיים, ולנכס לעצמך, גם אם תוך מודעות עצמית, מלים שכתב מישהו אחר, זה קל מדי.

  11. אסי Says:

    מה זה השיר?

  12. idit Says:

    איזה שיר?
    זה שבפוסט?
    דה מאן ווית' דה צ'יילד אין היז אייז, של קייט בוש

  13. לא Says:

    לכבוד המשפט האחרון, שיר:

  14. idit Says:

    חמוד
    (שמעתי כרגע את המקור, זה שיר מהסוג שמזמזמים בשמיעה ראשונה. והבנתי שאולי המילים גם קשורות לנושא)

  15. ירון Says:

    היה כבר מישהו חכם שאמר שלצטט את הדבר הנכון בזמן הנכון זה קשה כמו להמציא את זה.

    עידית, לפעמים אני מרגיש שאת מתארת יותר טוב תחושות שלי מאשר אני אוכל אי פעם לתאר.

  16. לא Says:

    כן, המילים קשורות באיזה קשר רופף.

  17. מוטי Says:

    בטח ששירים מלמדים משהו על הבנאדם.
    בדיוק כמו הספרים שהוא קורא, החברים שיש לו וההצגה שהוא בוחר לתחזק מדי יום בחייו.
    מבין שלושת אלה בעיני השירים מלמדים מי הבנאדם בבפנוכו, הספרים מראים מה הוא שואף להיות והחברים…מה שאפשר ללמוד ממי הם החברים זה קצת מורכב בשביל שעת צהרי יום שישי הזה.
    אני בכלל שייך לאסכולה (שאולי אני החבר היחיד בה?) שמתעקשת שאין בעיה בחיים שאי אפשר לסכם בציטוט של הסמית'ס.
    כמובן שיש ימים שאני חושב אחרת ואז אני מפזם לעצמי ש
    Burn down the disco
    Hang the blessed dj
    Because the music that they constantly play
    It says nothing to me about my life

  18. אתון עיוורת Says:

    🙂 טוב נו, לא הייתי צריכה לעבוד קשה בניחושים.
    את צדקת. ולא הגבתי אז כמו עכשיו – כי נקודת המוצא שלנו כל כך שונה, שאני לפעמים נא/עלמת דום, כי אין לי מושג מאיפה להתחיל 🙂 וגם לא תמיד אני בטוחה שאני מצליחה לקרוא אותך נכון
    🙄

  19. אתון עיוורת Says:

    יצאו יותר מדי חיוכים דביליים. התנצלותי הכנה. אתה מסמן נקודות וסוגריים – שזה נניח יותר מעודן ואז יוצאים לך הפרצופים הדביליים שלא לקחת בחשבון…

  20. idit Says:

    לא נורא, אף אחד לא רואה…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: