…
This entry was posted on ינואר 25, 2007 at 2:48 pm and is filed under כללי. You can follow any responses to this entry through the RSS 2.0 feed. You can leave a response, or trackback from your own site.
זהו את המקור 3
…
-
הרשמה
רשום
כבר יש לך חשבון ב-WordPress.com? זה הזמן להתחבר.
? 
ינואר 25, 2007 ב- 3:08 pm |
אהממ.. שיר של מדונה?
טרו בלו?
ינואר 25, 2007 ב- 3:12 pm |
papa don't preach ?
ינואר 25, 2007 ב- 3:17 pm |
לא ולא, אבל כן של מדונה.
היי, הפזמון באמת יכול להתיישב איכשהו על הניחוש של חנית.
אבל לא, זה שיר אחר. חדש מעט יותר מהשניים הנ"ל
ינואר 25, 2007 ב- 3:24 pm |
באמת חוסר נעימות שפושעי-הים גנבו את שנות התשעים.
חשבתי לכתוב אין לי מושג, אבל אז ראיתי שמרג' הציעה שיר של מדונה אז אני אהמר על
"אבא אל תטיף" (כולל הקליפ בכיכובו של הארווי קייטל בתור האב המטיף [שמספר שנים אחר כך נאלץ לשבת ליד שולחן עם קוונטין טרנטינו ולשמוע אותו מספר על משמעותיהם האמיתיות של שיריה של בתו הבדיונית]).
כן, אני יודע שזה משנות השמונים.
ינואר 25, 2007 ב- 3:29 pm |
אלוהים אדירים רומינגה, כמה חוסר השקעה בתגובה אחת
א. חנית כבר ניחשה שזה השיר שתי תגובות מעליך
ב. וזה לא השיר
ג. זה דני איילו, לא הארווי קייטל
ד. זה שיר מהניינטיז, ליתר דיוק ממש מקו התפר שבין האייטיז לניינטיז
ה. דווקא לא היו משהו, הניינטיז. אבל מה פתאום הן נהיו כאלה רחוקות?
ינואר 25, 2007 ב- 3:37 pm |
הארווי קייטל ודני איילו הם לא כמו ביל פולמן וביל פקסטון רק של דמויות של ניו יורקים עצבניים?
לא. לא משהו.
וכן, חוסר הנעימות זה מהמרחק, לא מהפיראטים.
ינואר 25, 2007 ב- 3:37 pm |
מה היא עשתה בניינטיז? הפוסטמה?
like a prayer? משה וכזה?
ינואר 25, 2007 ב- 3:41 pm |
אהה, זה מהאלבום שאמרת מרג'.
מה זה משה?
רומינגה: 🙂 זה נכון, אם כי נראה לי שהארווי קייטל הצליח יותר מדני איילו. אולי משום שבזמנו הוא דחה את ההצעה לתפקיד אבא של מדונה בקליפ?
ינואר 25, 2007 ב- 3:54 pm |
הנייטיז היו תקופה מבלבלת. אף פעם לא היה ברור מה מגניב ומה לא. ככה זה כשאת בשוליים, ואוהבת לשים את מדונה בפול ווליום באוזניות תוך כדי פיזוז נלהב וצרחות זייפניות בחדר (עד שהאח הגדול שומע אותך, נכנס לחדר ועושה ממך צחוק).
Cherish?
Express Yourslef?
זה לא משהו האלבום הזה. כרגע נזכרתי שבנייטיז קיפצצתי לצלילי שנות האייטיז ובעיקר השיר המהבהב holiday.
ינואר 25, 2007 ב- 3:54 pm |
אוף, מדונה.
cry baby אולי?
ינואר 25, 2007 ב- 3:56 pm |
וגם את Lucky star אהבתי נורא. אבוי לבושה ומזל שהתבגרתי.
ינואר 25, 2007 ב- 3:58 pm |
כל האלבומים שלה לא משהו. מצד שני הביצוע המשובח של לייק א וירג'ן בסרט הכה ורוד פוקסיה.. מולאן רוז'… אוח..
-וכן. הסתכלתי בדיסקוגרפיה. משם-
ינואר 25, 2007 ב- 3:59 pm |
לא מכירה ת'שיר הזה קריי בייבי… זה מלייק אה פרייר?
לוטה – גם ג'ורג' אורוול כתב משהו על האח הגדול ששומע אותך, נכנס לחדר ועושה ממך צחוק, לא?
לא אהבתי את הניסיון לזרוק כמה שמות אקראיים בתקווה שאחד מהם יתפוס, ולצערי אחד מהם אכן תפס.
בשביל לדעת איזה, צריך להלביש את המנגינה שלו על המילים, לעזאזל. בשביל מה התאמצתי לשמור ככל יכולתי על המשקל אם אף אחד לא יושב מול המסך, מזמזם ונראה כמו אידיוט?
ינואר 25, 2007 ב- 4:01 pm |
ואם אנחנו דנים בשירים אהובים של אסתי, אני הכי אוהבת את oh father (נראה לי שככה קוראים לשיר)
שיר מקסים. הנה:
http://www.youtube.com/watch?v=tU2Fv5eA1_g
(אבל לא השיר בפוסט)
ינואר 25, 2007 ב- 4:04 pm |
אבל זה קשה יותר כשהמילים לא מתאימות בכלל… למרות שזה עדיין מצחיק.
ישבתי עכשיו, זימזמתי והגעתי למסקנה הסופית שזה cherish.
מקבלים פרס על זיהוי נכון?
ינואר 25, 2007 ב- 4:07 pm |
יפה! מקבלים קישור
ויש לי גם בפלות בטעם חלבה אם את אוהבת
ינואר 25, 2007 ב- 4:13 pm |
אני אוהבת בפלות, אוהבת חלבה, אבל אף פעם לא ניסית את שניהם במעורבב. זה לא נשמע מאוד מבטיח.
לפעמים יש לה שירים יפים, ואז יש תהייה קיומית של האם הם היו עוד יותר מוצלחים אם היא גם הייתה יודעת לשיר, או שמא האישיות שלה והיכולת הקולית המוגבלת הם שעושים את השיר…
-מרג' אני חייבת להתוודות שאני אוהבת נורא את הסרט הורוד המנצנץ הזה ואת כל גרסאות הכיסוי השונות והמשונות שנעשו שם. לחלק היה צריך להתרגל, אבל אין ספק שיש שם כמה ביצועים יוצאי דופן –
ינואר 25, 2007 ב- 4:15 pm |
השילוב באמת לא מבטיח וגם לא מקיים.
אני אוהבת את השירים המוקדמים יותר שלה, השירים שלה מהתקופה האחרונה הם די צואה.
(אני אשאיר לכן את הדיון במולאן רוז' )
ינואר 25, 2007 ב- 4:21 pm |
מתה עליו. סרט קאלט. ניקול קידמן הכי יפה בעולם שם. ואפילו הניג' ההוא עם הפה הגדול לא הורס.
גירסאות משובחות. הומור. רומנטיקה. ומלא ורוד עם נצנצים. מה עוד אשה צריכה?
-אני בכלל פריקית של מיוזיקלס. הכל הולך. חוץ מטוב טעם-
ינואר 25, 2007 ב- 4:27 pm |
מרג', יכול להיות שאת אחותי התאומה האבודה בהפרש של 7 שנים?
האם ייתכן כי אנו חולקות שם וגם זהות? האם נכנסו לאיזור הדמדומים המוזיקלי?
מצטערת על ההפרזה, זוהי תגובה רגשית אינטנסיבית שעולה בי תמיד כשאני מגלה אדם נוסף שמעריך את הדברים הבאמת איכותיים בחיים…
ינואר 25, 2007 ב- 4:29 pm |
אנחנו אחיות מולאן רוז'. אחותי הקידמנית הזעירה.
וקשר מולאן רוז'י לעד לא ייפרם! הוא חזק ממים! אעה.. מדם!! התכוונתי.
ינואר 25, 2007 ב- 4:35 pm |
הייתי מאחלת לעצמי להיות קידמנית ו/או זעירה, אבל אף אחד מהשניים לא חל עליי.
אני לא בלונדינית, לא אוסטרלית ולא רזה כמו מקל.
מצד שני, יש לי את ה1.80, אז אולי יש לי עוד סיכוי…
ינואר 25, 2007 ב- 4:37 pm |
טוב, הטעם שלכן בסרטים זה עניין שלכן, אבל אני מבקשת לא להעריץ את ניקול קידמן בבלוג שלי!
מה השלב הבא, תתחילו להעריץ את ג'ואי פוטר?
ינואר 25, 2007 ב- 4:47 pm |
אוי, ג'ואי פוטר (מבט זגוגי בעיניים)…
איך, איך היא הלכה עם הגמד הסיינטולוגי.
והשיר הוא Secret.
ינואר 25, 2007 ב- 4:47 pm |
אני מבקשת לא להגזים. היא עקומה ומעצבנת הגברת קרוז הזאת.
אבל הגברת קרוז הקודמת היא דווקא יפה ומוכשרת, ולא צריך להתעלם מזה.
ינואר 25, 2007 ב- 4:52 pm |
אבוי, פיספתי שכבר ענו.
אבל זה יכול היה להיות Secret.
אני חושב.
ינואר 25, 2007 ב- 4:56 pm |
השיר הוא צ'ריש דווקא, לוטה כבר ניחשה.
כל מי שעיניים בראשו יודע שהגברת קרוז היחידה ששווה משהו היא הגברת קרוז שלא היתה צריכה להתחתן איתו כדי להיות גברת קרוז.
(לפנלופה הכוונה)
ניקול קידמן כולה ניתוחים ופריגי'דיות, וג'ואי פוטר כולה אותה תנוחה בודדת מעצבנת שהיא סוחבת איתה מימי דוסון: תקיעת הידיים בכיסים (+נעילת מרפקים), משיכת הכתפיים מעלה ועיקום הפה בצורה חיננית עלק.
ינואר 25, 2007 ב- 5:00 pm |
רגע, אין איזה 3 גברת קרוז ?
פנלופה, ניקול והנוכחית ?
ולטעמי דווקא המנגינה של cherich לא מתאימה, שלא לומר שכל הרמזים על שון פו ממש הסתדרו לי עם אבא אל תטיף
נו שוין
ינואר 25, 2007 ב- 5:02 pm |
גם יש לה משהו עם העיניים.
בהזדמנות, כשאני וכמה חברים נתקלנו במקרה בפרק של דוסון (בדיוק היתה הפסקה באיזה משחק כדורגל, אז זיפזפנו), החלטנו ששמה בישראל יהיה מעתה ועד עולם "זותי שמשחקת עם העיניים".
ובכל זאת, אני מוצא אותה (ואת קידמן) לנאות מראה.
ינואר 25, 2007 ב- 5:07 pm |
חנית: נראה לי שהוספתי שתי שורות מיותרות בבית השני, אבל זה אמור להיות מתאים.
הנה בפזמון:
cherish the thought = איך זה קרה
of always having you = הלכו הניינטיז
here by my side = איזה חרא
פנלופה היתה חכמה מספיק לא להתחתן איתו. היא קרוז מהבית
אה, והיתה גיברת קרוז מהאייטיז! מימי רוג'רס. חמודה דווקא.
ינואר 25, 2007 ב- 5:10 pm |
אני לא אטען פה שניקול קידמן וג'ואי פוטר מכוערות, כי אצא פתטית. אבל בשתיהן יש משהו מזויף לטעמי. אחת "כאילו אצילית" והשניה "כאילו חמודה", ואכן שתיהן מצאו את עצמן עם אחד שהוא "כאילו סטרייט".
אח, כמה קל לבעוט בו כשהוא למטה. בלי להגיד שבתקופת קוקטייל חשקתי בו כמו חצי מבנות העולם.
ינואר 25, 2007 ב- 5:14 pm |
חבל על הזמן, איזה דובשנית הוא ב"קוקטייל"…
אני מבינה את הטענה על הנשות לבית קרוז, אבל אני חייבת להודות שיש משהו נורא מאיים ואקזוטי בפנלופה. היא יפה, אבל מפחידה אותי קצת…
חוצמזה, אני קצת שמחה שנגמרה לו הקריירה… בקרוב יהיה הטוק שואו הסליזי מכולם בהנחיית המשיגנע טום קרוז.
ינואר 25, 2007 ב- 5:15 pm |
🙂
עם חייזרים?
ינואר 25, 2007 ב- 5:31 pm |
תסלחו לי, אבל מתחשק לי להקיא. אל תבינו אותי לא נכון, זה מצב גופני כזה, זה הכל.
ינואר 25, 2007 ב- 5:37 pm |
אני חושבת שניתן להגדיר את הפוסט הזה כשיחת בנות.
אם אתה לא רוצה להתחבר לפן הנשי שלך, תיקח את הקיא שלך ותעזבו באופן זמני.
ינואר 25, 2007 ב- 5:38 pm |
מתחשק לך להקיא בלי קשר לכלום?
או כי אנחנו ממלאים את החללים הריקים בחיינו בסלבז, כאילו? או כי אני מחליטה מי שווה ומי לא בלי שום זכות, כאילו? הלוואי שיכולתי להבטיח לך שלא אעשה זאת יותר.
קרקרים יבשים וקולה, זה עוזר נגד בחילות
או שאתה רוצה להישאר ונתווכח מי יותר חתיך, טום קרוז או פנחס שדה
ינואר 25, 2007 ב- 5:39 pm |
עם אחרון המשוררים הברמנים (הברמנים המשוררים)
Last Barman Poet
I am the last barman poet.
I see America drinking the fabulous cocktails I make.
Americans getting stinky on something I stir or shake.
The sex on the beach, the schnapps made from peach,
The Velvet Hammer,
the Al-La-Bam-A Slam-a!
I make things with juice and froth: the Pink Squirrel, the 3-Toed Sloth. I make drinks so sweet and snazzy:
The Iced Tea, The Kamikaze, The Orgasm, The Death Spasm,
The Singapore Sling, The Dingaling.
America you've just been devoted to every flavor I got.
But if you want to got loaded,
why don't you just order a shot?
Bar is open.
והנה שירו של המשורר היאפי הראשון (קלי קונל למי שממש חייב לדעת
http://www.imdb.com/name/nm0175005/ )
The Bottom Line
Money isn't everything, they say.
OK, so what is? Sex?
Did you ever make love to a pauper?
Pee-ugh
Revolution? It takes money to overthrow the government, you know
Art?
The more it costs, the better it is.
And that's the bottom line
אם כבר קוקטייל.
(למה אי אפשר לכתוב בניאונים כחולים ורודים פה?)
ואני הייתי בכלל בעד בריאן בראון בסרט.
ינואר 25, 2007 ב- 5:42 pm |
🙂 🙂 🙂
שישמור אותי האל, איזה פלאשבק!
ינואר 25, 2007 ב- 5:43 pm |
עכשיו, אליזבת שו היא בחורה יפה באמת.
ינואר 25, 2007 ב- 5:55 pm |
ותראי מה היא אמרה על הסרט:
"If I'd known that it was just going to be about these guys throwing drinks around then I might have had some second thoughts . . ."
ינואר 25, 2007 ב- 5:58 pm |
בכלל ניתן להגיד שחוצמ לעזוב את לאס וגאס, לא היו לה בחירות קריירה מאוד מוצלחות.
אבל היא עדיין יפה. מחשבות שניות בטוסיק שלי, היא הייתה אז בת 12 וכל סרט שרק הסכימו לה להשתתף בו היא הייתה קופצת על ההזדמנות… שלא תשחק אותה.