ע‎‎ [11:01]:

ברור, כמו שפרסומות בבלוג לא עובדות בארץ. המאגר קטן יותר

‎‎א‎‎ [11:02]:

גם המאגר וגם העובדה שבארץ קמצנים

(לפחות בכל הקשור לאינטרנט)

‎‎ע‎‎ [11:02]:

זה עניין של תפיסה וזה לגיטימי. אני לא קמצנית, אבל לא אתרום לבלוג

אני מעדיפה לתת כסף לאדם שמנגן ברחוב

‎‎א‎‎ [11:03]:

לכן אני אומר, קמצנים בכל מה שקשור לאינטרנט כלומר עוד אין שום מחשבה שראוי לשלם על משהו באינטרנט א שבעולם המצב הרבה יותר טוב)

‎‎ע‎‎ [11:05]:

כי האינטרנט זה לא מקום לתוכן בתשלום ובצדק, זה לא מתאים למודל השיתופי של התוכן שיש בו. כמו שבעבר שילמת על אנציקלופדיה והיום אתה לא משלם על ויקיפדיה. התוכן מופץ לכולם, ויצרני התוכן מוצאים דרכים אחרות להרוויח ממנו מו פרסום, שת"פים או עבודות שמוצעות להם בעקבות הפעילות ברשת)

‎‎א‎‎ [11:06]:

אבל יצרני התוכן *לא* מוצאים דרכים אחרות להרוויח ממנו, ואז זה מסתיים בכך שב***** לא חושבים אפילו לשלם לכותבים שלהם

‎‎ע‎‎ [11:07]:

יצרני התוכן בחו"ל בהחלט כן מוצאים דרכים אחרות. ויצרני תוכן בישראל נמצאים בתחילת הדרך. יש אנשים כמו דריה שועלי למשל שכן הצליחו. אבל בישראל גם רוב יצרני התוכן לא באמת מייצרים מידע כמו האפינגטון או לחילופין פרז הילטון. הם רק מדברים על עצמם ומתפלאים שלא משלמים להם

‎‎א‎‎ [11:08]:

נו ומה המצב בהאפינגטון? זה יפה שהיא קיבלה עכשיו מאות מיליוני דולרים, אבל הכותבים שם לא קיבלו תשלום מעולם, כי "זה אינטרנט"

‎‎ע‎‎ [11:09]:

בסדר נו אז פרז הילטון. העניין הוא שבישראל כותבים עצמאיים ברשת לא שואפים לשום דבר שמחייב עבודה או מידע פנימי

אף אחד לא מחויב לשלם על דעות

דעה יש לכל אחד

‎‎א‎‎ [11:10]:

אבל זה קצת ביצה ותרנגולת. למה שהם יתאמצו ויעבדו קשה, אם אין בזה כסף

‎‎ע‎‎ [11:14]:

כי אחרי שאתה משקיע את העבודה יגיע הכסף. בדיוק כמו שרק בסוף החודש משלמים לך את המשכורת עליו. הנה אביעד אחרי שנים של סיקור תכניות טלוויזיה בזמנו החופשי ומרצונו, הגיע לנקודה שמשתלם למישהו לשלם לו על זה

‎‎א‎‎ [11:15]:

אבל זה לא הגיוני שאנשים יעבדו שנים ולא יקבלו על זה גרוש, בשביל שאולי, מתישהו, פעם, זה ישתלם להם

‎‎ע‎‎ [11:16]:

אבל זה מה שעושים בתחום הכתיבה באופן כללי. זה לא כמו רפואה שאתה לומד ואז יש לך תעודה שאתה מומחה בתחומך. זה משהו שצריך להוכיח שיש לך כישרון בו

‎‎א‎‎ [11:17]:

אבל זאת לא איזו גזירה מהר סיני. ככה פשוט התרגלו, זה לא הופך את זה לנכון וטוב

במצב הגון ונכון יותר לטעמי, כבר לפני שנה מי שאהב לקרוא את צפניה, למשל, היה צריך לשלם לו 10 שקלים בחודש, נניח. ברור שבמצב הנוכחי של האינטרנט בארץ זה לא יכול לקרות

‎‎ע‎‎ [11:19]:

יש הרבה אנשים שרוצים לכתוב, והרבה אנשים שרוצים לכתוב כתיבה שלא מחייבת אותם לעשות תחקיר או לקום מהכורסא, וזה מאוד הגיוני שלא כולם יצליחו להגיע לעמדה הזו

גם בארה"ב יותר מקובל להתפרנס מפרסומות מאשר מתרומות, ואלה שכן מתפרנסים מתרומות עדיין מקבלים כסף מאחוז קטן מהקוראים, בדיוק כמו בישראל. רק ששם האחוז הקטן הזה מסתכם ביותר אנשים ויותר כסף

‎‎א‎‎ [11:21]:

בכל זאת נראה לי ששם זה מתחיל להיות מקובל קצת יותר, בעוד שפה מי משלם באינטרנט הוא אוטומטית פראייר

‎‎ע‎‎ [11:22]:

אל תפיל את זה על ישראל. דווקא לדעתי יותר אופייני לנו שמי שכותב באינטרנט מרגיש שמגיע לו משהו

בכל העולם מקובל שתוכן באינטרנט הוא בחינם, ובכל העולם אנשים מנסים לפצח את המודל הזה של תוכן בתשלום באינטרנט

‎‎א‎‎ [11:26]:

אבל שוב, זה לא מקובל כי זה נכון, זה מקובל כי ככה התרגלנו. לדעתי זה לא צריך להיות ככה (לא בכל מצב כמובן, אבל יש כאלה שכן הייתי משלם עליהם)

‎‎ע‎‎ [11:27]:

זה מקובל כי זה מתאים למדיום. זה גם לא מקובל לגנוב מוזיקה, אבל זה כן מקובל להאזין למוזיקה בחינם ברשת בלי להוריד למחשב. ואם אתה אוהב אותה אז אולי תשלם על לראות את האמן בהופעה

‎‎א‎‎ [11:27]:

אבל הנה, אייטונז בארצות הברית מצליח מאוד והמון המון אנשים קונים מוזיקה, כי כשזה אפשרי בצורה נוחה, לא כולם ממהרים לגנוב

‎‎ע‎‎ [11:28]:

נכון, אבל אייטונז זה פיתוח שמתאים למדיום. וההורדות שם הן תוצאה של האזנות בחינם במקומות כמו יוטיוב ובליפ

‎‎א‎‎ [11:29]:

בסדר, ואחר כך אנשים מוציאים את הארנק וקונים אם בגלל שהם לא רוצים לגנוב, ואם בגלל שהם רוצים לתמוך באמן שהם אוהבים

אצל כותבים אין בכלל את השלב הבא הזה

‎‎ע‎‎ [11:32]:

יש, בצורות שונות. השלב הבא יכול להיות שגוף גדול מזמין אותך לכתוב אצלו, או שבפרינט מזמינים תכנים שלך, או שאתה כותב ספר, או שאתה עושה שת"פ פרסומי, או עוד אופציות שהן לא "שאנשים ישלמו לי תמורת קריאת ההגיגים שאני כותב בבלוג שלי"

‎‎א‎‎ [11:33]:

עוד פעם את משליכה בזה את האחריות על המו"ל, וגם הם כבר לא רוצים לשלם. האחריות צריכה להיות לפחות בחלק מהמקרים על הקוראים, לא על העשירים מאחורה

‎‎ע‎‎ [11:34]:

האחריות צריכה להיות על בעלי עסק, ומו"ל הוא בעל עסק שמצא מודל של ייצור רווחים מכתיבה ולכן הוא יכול להעסיק אותך

לא כל מי שכותב על החיים שלו בבלוג הופך אוטומטית לבעל עסק

וגם אם כן זה לא עסק שהוא מנהל מול הקוראים שלו

‎‎א‎‎ [11:35]:

אבל כשאת רוצה לקרוא ספר את משלמת עליו כסף. כשאת רוצה לראות סרט את משלמת עליו כסף (לפעמים). אז למה לא כשאת רוצה לקרוא תוכן שמעניין אותך? רק בגלל שהוא באינטרנט? וברור שלא כל מי שכותב על החיים שלו יקבל כסף. אבל אם האופציה תהיה קיימת, אולי אנשים ישקיעו יותר במה שהם כותבים

‎‎ע‎‎ [11:36]:

קודם כל, כשאני רוצה לראות סרט או תכנית טלוויזיה אז באמת היום יש מצב שלא אשלם עליהם כסף (כלומר אני כן כי אני מפגרת טכנולוגית, אבל רבים אחרים לא. וזה, אגב, מה שהכריח את תעשיית הקולנוע להתנער ולמצוא פתרונות, ע"ע אווטאר)

שנית, אי אפשר להגיד "אם תציעו לשלם לנו אז אולי נשקיע יותר"

זה לא עובד ככה בחיים

צריך קודם להשקיע ואז מקבלים תמורה

‎‎א‎‎ [11:37]:

אבל היום, לא משנה כמה הם ישקיעו, הם לא יקבלו תמורה. לא מהקוראים בכל אופן

‎‎ע‎‎ [11:37]:

ושנית, גם במקרה של ספרים מודל התשלום השתנה. אנשים משלמים על קינדל ומקבלים חבילת הורדה של ספרים

‎‎א‎‎ [11:37]:

איזו חבילת הורדה? הם משלמים על קינדל ואחר כך משלמים עוד על כל ספר (רק משלמים פחות ממה שהוא היה עולה להם בחנות ספרים אמיתית)

‎‎ע‎‎ [11:38]:

בעצם אני חושבת על קינדל עם חבילה מובנית שמציעים במלונות יוקרה, שכח מזה

‎‎א‎‎ [11:38]:

או על ה-evrit שהוא לא דוגמא לכלום

‎‎ע‎‎ [11:39]:

וואו, אני ממש רוצה להעמיד פנים שאני יודעת מה זה

‎‎א‎‎ [11:39]:

קורא ספרים אלקטרונים  של סטימצקי וידיעות טכנולוגיות

‎‎ע‎‎ [11:39]:

אווווו

בקיצור, העולם משתנה. אני חושבת שבגדול העובדה שאמנות מסוגים שונים היא נגישה יותר וחינמית זה דבר טוב. החיסרון הוא שעכשיו צריכים לחשוב על מודלים חדשים לפרנסה מיצירה

אבל אני אופטימית ורואה שמודלים כאלה מתממשים סביבנו כל הזמן

יפריע לך אם אפרסם את השיחה שהייתה לנו באינטרנט בחיניחינם?

‎‎א‎‎ [15:19]:

לפרסם איפה?

‎‎ע‎‎ [15:19]:

בלוג) שלי

‎‎א‎‎ [15:20]:

אה, ההוא שאת לא נותנת לקרוא

לא, לא מפריע לי

‎‎ע‎‎ [15:20]:

יאי!

אתקן שגיאות הקלדה וכאלה

ואמחק את שמך אם תרצה

‎‎א‎‎ [15:20]:

לא מפריע לי השם, אבל הוא לא אמור להיות סודי, הבלוג שלך? איך ישתלב שם פתאום השם שלי?

ע‎‎ [15:46]:

מי שישמע כמה אנשים כבר יודעים עם מי אני בקשר

אכתוב רק את השם הפרטי שלך

אני מעוניינת לשמוע עוד תגובות לדיון ואין לי מספיק אנשים בחיים האמיתיים שיגיבו

‎‎א‎‎ [15:47]:

אז איך אני אשמע את התגובות לדיון?

‎‎ע‎‎ [15:48]:

אתה תיכנס ותקרא אותן

אגב, זה (בלוג) שאני לא מקבלת עבורו לא תשלום ולא תרומות ולא צדקה ולא נדבה

ובכל זאת מצאתי דרך למנף אותו כך שיכניס לי כסף

‎‎א‎‎ [15:51]:

איך?

ולמה את כותבת (בלוג) כל הזמן

‎‎ע‎‎ [15:52]:

חחחחחח סתם צוחקים איתך

לא מינפתי אותו בשום צורה

פשוט ידעתי שזה ידליק אותך

כי אני מתביישת בעצמי

אני לא דור הרשתות החברתיות

אני עדיין מרגישה שלכתוב באינטרנט זו בושה גדולה

‎‎א‎‎ [15:52]:

בלוג זה ממש לא דור הרשתות החברתיות. בלוג זה כבר דור הזקנים

‎‎ע‎‎ [15:52]:

כן, אז אני גם עושה בושות וגם בצורה זקנה ומטרחנת

עוד יותר גרוע

‎‎א‎‎ [15:53]:

אבל אפשר להגיד זקנים, ואפשר להגיד הוותיקים והמנוסים

‎‎ע‎‎ [15:53]:

אפשר, אבל המשמעות תהיה אותה

20 תגובות to “”

  1. שחר Says:

    טוב, זה פחות או יותר הדבר האחרון שהייתי מצפה לקרוא ב(בלוג) הזה.
    דווקא יש לי מה להגיד, נראה לי. בעצם כבר אמרתי את זה בכל מיני הזדמנויות.
    הכי חשוב זה להיפטר מהרעיון הדי מטופש שנדבק להמון אנשים לראש שאנחנו חיים בעולם של זנב ארוך ושמזה נובע שאפשר לעשות כסף מבלוגים, שזה פחות או יותר מה שעולה לדיון פעם בכמה חודשים באיזו כתבה בגלובס או דה מרקר או כלכליסט.
    גם כי לא ממש ברור שאנחנו חיים בזנב ארוך, וגם, בעצם יותר, בגלל שזנב ארוך זה הרבה מאוד כשלונות שמצטברים לנפח משמעותי, ככה שמי שמצליח להדביק פרסומת ליד כל כשלון כזה או לגבות ממנו כמה גרושים על שם דומיין ירוויח הרבה כסף (אבל זה בגלל שהזנב הוא ארוך לא בגלל שהחוליות של הזנב מרוויחות משהו).

    זה לא קשור לעובדה אחרת והיא שבכל תחומי היצירה מודלים כלכליים משתנים, וקורים כל מיני דברים מרתקים.
    וזה גם לא קשור לזה שיואב מאור לא הצליח למנף את ה(בלוג) שלו או לזה שלא התייחסת לשום דבר שקורה בהאח הגדול (שמעתי שהתחילה גם עונה של הישרדות אבל אני לא סגור של זה).

  2. idit Says:

    אז זה אומר שאתה מסכים איתי?
    אה. קראתי שוב והבנתי שאתה חולק עלי. אני לא אומרת שבטוח אפשר להרוויח כסף מבלוגים. אני אומרת שאם אפשר כן "למנף" זה לא באמצעות תשלום מהקוראים. ואפילו אם זה כן אפשרי, זה לא דבר שראוי לצפות לו מבחינה עקרונית.
    אני כבר לא יודעת למה להתייחס באח הגדול תאמין לי. הם כאילו ליהקו השנה את הסערים והבובלילים והמנחם בנים שמשליטים טרור בבית, בלי שום אלירז/דודי מליץ שיעמוד מולם ושאפשר יהיה להזדהות איתו. דווקא למרב בטיטו היה סיכוי לתפוס את התפקיד הזה, אם היא הייתה עוברת כטיפה יותר אותנטית ופחות מחושבת. בקיצור למרות שיואב מאור כבר לא שם, אני עדיין מרגישה מלוכלכת אחרי הצפייה. יותר מלוכלכת מאשר אחרי עוד ויכוח על האם אפשר/ראוי/הגיוני לעשות כסף מבלוגים ואיך וממי.

  3. ג'וני דו Says:

    למה לא הוזכר בשיחה כל נושא התרומות בבלוגים?* איפה הדיון בשאלה מה ההבדל בין ולווט למירי אלוני?

    *שגם הוא קצת שחוק, וגם עליו בטח שחר כבר הביע בעבר את דעתו

  4. idit Says:

    א. כן הוזכר.
    ב.גיחי .

    ג'וני תביא לי שקל

  5. שחר Says:

    אני די בטוח שהיה לי פעם גם פוסט מעמיק על ההבדל בין ולווט למירי אלוני, אבל אני צריך לעדכן אותו עכשיו שולווט עזבה את אייס. מצד שני חבל לי להשקיע בעדכון של הפוסט כרגע, אני די סגור על זה שבסוף היא תחתום במכבי.
    אני לא חושב שאי אפשר להרוויח מ(בלוג)ים בישראל, יש הרי הוכחות שאפשר, ואני לגמרי מסכים איתך שגביית כסף מהקוראים היא לא דרך סבירה. אני רק אומר שאוואטר זה קצת מוגזם. זאת אומרת לא אוואטר בפני עצמו אלא הציפייה מאנשים להמציא דרכים חדשות ועוצרות נשימה לעשות כסף מבלוגים. אז אם במקרה מצליחים למנף את הבלוג למשהו קטן זה אחלה אבל אסור לבנות על זה או אפילו להשקיע בזה יותר מידי מאמץ להערכתי.
    האמת, אני בעד לי-עוז בגלל הסיפור עם המכבסה במונולוג כניסה שלו, אבל אני לא ממש עוקב. מאסטר שף היה מצויין מצד שני. יותר טוב מקרב סכינים.

  6. idit Says:

    מממ טוב בזה אתה צודק כנראה. (ה(בלוג)ים, לא מאסטר שף. אולי גם במאסטר שף אתה צודק אבל לא צפיתי). אם כי זה מאוד תלוי באיזה בלוג מדובר. כן אפשר לייצר תוכן ולהרוויח ממנו לדעתי, אבל זה צריך להיות תוכן שימושי מעבר ליומן/פרוזה/ביקורת. ולשאוף להמציא משהו חדש לגמרי זה אף פעם לא רע, גם אם לרוב זה לא מצליח.
    אז זהו שגם אני התלהבתי מלי עוז בהתחלה אבל הוא איכזב. צפה קצת עכשיו ותראה אם דעתך עליו לא משתנה. גם לנופר יש פוטנציאל אבל הקשר עם ג'קי מאוד קילקל לי אותה. בקיצור שממה.

  7. שחר Says:

    אני לגמרי בעד לשאוף להמציא משהו חדש.
    שלא יובן אחרת.
    אני רק חושב שעדיף להתמקד בלהמציא משהו חדש לכתוב ולא בנסיון הדי חסר סיכוי להמציא מודל עסקי חדש.
    אגב, זה לא שאני מתנזר לגמרי מהאח הגדול אבל איכשהו לא הצלחתי לקלוט את כל הרוע והתככנות שצפניה מייחס ללי-עוז במה שאני כן רואה.
    כשאני חושב על זה עוד פעם, עזבי האח הגדול, מה את חושבת על המצעד 7.0?

  8. שחר Says:

    את זה ראית?
    http://room404.net/?p=39063
    אבל זה תופס רק לדור הרשתות החברתיות אני חושש.

  9. דובי Says:

    לא ברור לי למה כל כך חשוב לך שחלק מהכסף שלך ילך למתווכים. כלומר, אם את נהנית מבלוג מסויים, למה את צריכה לשלם למו"ל שיוציא ספר, ייקח חתיכה מהרווחים ויעביר שבריר אחוז לסופר, כדי שתהיי מוכנה לשלם עליו?
    אני יכול להבין את הנכונות לשלם על עורך שיסנן עבורך תכנים ויעביר לך רק מה שחשוב ומעניין. אבל את כבר קוראת את הבלוג, אז למה את לא מוכנה להעביר מאה אחוז מהכסף שאת מוכנה לשלם על התוכן הזה ישירות למי שכותב אותו, ודורשת שהכסף יעבור דרך כל מיני מתווכים שיקחו חלק ממנו?
    כלומר, בסדר, את לא רוצה לשלם על בלוגים. אבל למה את מכסה על זה באידאולוגיה חסרת פשר שכזו? תגידי שאת לא רוצה לשלם וזהו. זה לא קשור לכמה עבודה הם משקיעים או כמה מוצלח התוצר שלהם.

  10. idit Says:

    אני לא מכסה על זה וזו לא אידיאולוגיה חסרת פשר. אני לא מוכנה לשלם על בלוגים ואמרתי את זה בפירוש. האידיאולוגיה הזו תופסת לגבי תוכן ברשת. שהוא חופשי ונגיש לכל, ואם מישהו מוצא דרך להרוויח מהתוכן שהוא מייצר באופן עקיף תו"כ שהוא נשאר נגיש לכל – סבבה.
    לגבי מתווכים בתחומים אחרים כמו הוצאות ספרים – זו שאלה אחרת לגמרי. במקרה כזה – כן, אני משלמת גם על סינון ועריכה, ולא, זה לא תמיד עקרוני לי ובמקרים מסוימים אשמח להעביר 100% מהרווחים ליוצר באופן ישיר וגם עשיתי את זה כשהזמנתי ספר שבלוגר כתב והציע למכירה באתר שלו.
    בכל מקרה – זה לא עניין אישי. לא מדובר על ההעדפות והאמונות שלי, אלא על מדיום שלם שמתנהל לפי חוקים חדשים. אם כל אחד היה אומר "רגע, למה שאני אתרום מהידע והכישרון שלי ב'האינטרנט' הזה בלי לקבל תמורה", אז לא הייתה מהפכת אינטרנט.

  11. idit Says:

    ושחר- ראיתי עכשיו פעם ראשונה. נו, זה לא המודל האידיאלי של רווח. כאילו, זה סתם אולד פאשנד שיווק. כאילו, זה רווח מ-140 תווים. אגב, התגובה הקודמת גרמה לי לחשוב על הדוגמה של מכירת מרצ'נדייז שאתה מייצר וקשור לבלוג, למשל (כמו שעושים בהרבה בלוגי קומיקס) זו דרך יותר חביבה לנסות ולייצר רווח.
    אתה סתם זורק עכשיו שמות של תכניות אקראיות?

  12. ג'וני דו Says:

    טוב, שחר, די לשחק אותה רדוד וטראשי. הציבור דורש לדעת מה ההבדל בין ולווט למירי אלוני!

  13. דובי Says:

    אבל אף בלוגר לא אמר "רגע, למה שאני אתרום מהידע והכישרון שלי בלי לקבל תמורה" – אף בלוגר לא מגביל גישה לרשומות שלו על בסיס תשלום. הם (ואני) בסך הכל מבקשים ממי שנהנה כבר מהתוצרת של הבלוג, אם הוא חושב שזה מצדיק את זה, לתרום מעט.
    כבר ניסחתי פעם אחת העמדות שלי בנושא: http://dubikan.com/archives/1519

  14. idit Says:

    יש כאלה שניסו להגביל את הגישה לרשומות שלהם על בסיס תשלום. זה מה שרון מיברג ניסה לעשות, אמנם לא בבלוג ממש, אבל בסוג של אתר תוכן שאינו חדשותי. וגם כשלא מגבילים את הגישה לרשומות על בסיס תשלום, עדיין מה שעומד מאחורי האפשרות לתרומות זו האמונה שמגיעה תמורה על הידע, הזמן והכישרון שלך*.
    השווית בפוסט שלך בלוגר שמבקש תרומות ללהטוטן רחוב שמעלה מופע מושקע ומבקש ממי שמעוניין לצפות לשלם כראות עיניו. ורצוי לשלם כפי שהיה משלם למופע כזה שנערך באולם סגור. אז אם מישהו בוחר לצפות במופע הרחוב עד תומו, ובסוף הולך בלי להשאיר אפילו אגורה, הוא די בהמה, לא? זה לא הסאבטקסט?
    בסוף אתה חותם בנימוק שלמה לא לבקש תרומות אם זה לא מזיק. אני מסכימה איתך שזה לא מזיק בפועל וכל אחד רשאי לעשות כרצונו. אבל אני חושבת שזה לא מתאים לתכונות של המדיום הספציפי הזה שאנחנו פועלים בו.

    *וכשאני אומרת שלא כדאי ולא צריך לחשוב במונחים של "מגיעה תמורה" זה לא אומר שאין ערך לדעתי לזמן ולידע ולכישרון של ספק התוכן. יש להם ערך. שהקוראים לא צריכים לכמת בשקלים.

  15. שחר Says:

    עידית: הייתי קונה טישרט או לפחות כוס קפה עם הדפס של סימן שאלה. תנסי ללכת על זה!
    לא יודע, לי הכתבה הזו עשתה ממש ממש רע, אבל לא חשוב.
    ולעניין המצעד 7.0, לא, ממש לא זורק שמות אקראיים, איכשהו נראה לי שזה שמאיה בצלאל שם היא כמעט השריד האחרון על המסך לפאנל של טינופת מעיד על זה שבהוט ניסו לחדד את הכיוון הלא מוגדר שהיה להם שם וגמרו עם התכנית המביכה הזו, אז שאלתי.
    ג'וני: אם אני אגיד שולווט יכולה להמיר את ההון הסימבולי שלה אבל אלוני לא יכולה לולווט את שלה, זה נחשב?

  16. אורן Says:

    אני רק שאלה. כל הדיון כאן נסוב איכשהו על "להרוויח כסף מבלוגים" וזה לא אותו דבר כמו להתפרנס. השורש פרנס אמנם הוזכר שלוש פעמים אבל איכשהו המוזיקה מדברת על גרושים – על תרומות (נדמה לי שדובי כתב שתרומות זה לא מונח מתאים כי ה"תורם" משלם על תוכן ועל ההנאה שלו. ואם לא דובי אז אני אומר את זה).
    בכל אופן, האסימון שאני מנסה לתרום כאן (pun intended) הוא שגם אחרי שנים של השקעה התמורה בד"כ תהיה מזערית. "תחזוק המותג" דורש המון זמן בשוטף ובמרבית המקרים הכסף בודאי לא מצדיק את ההשקעה, גם לשיטתך עידית.

  17. idit Says:

    אורן (היי) –
    אין לי דרך להבטיח פרנסה מבלוג ולא התכוונתי לטעון שזה תמיד אפשרי באופן כלשהו, גם אם בטעות זה מה שמשתמע ממה שכתבתי בלהט הויכוח בצ'אט. הבעיה שלי היא עם הקטע הזה של "הכסף לא מצדיק את ההשקעה". לדעתי לא נכון לצפות לקבל תמורה חומרית ש"תצדיק את ההשקעה" במקום שבו כמעט כל התוכן הוא חינמי (במיוחד כשמדובר בכתיבה). והעובדה שכל התוכן הוא חינמי היא לא מקרית אלא מאפיין מהותי של המקום הזה, של הנגישות, השיתופיות, העושר (נו פן אינטנדד) והחוסר הגבולות שלו, ושל השינוי שהוא הביא כתוצאה מכל אלה.
    אבל אם אתה *כן* מחפש לקבל תמורה על הכתיבה שלך ברשת, נראה לי שנכון יותר לעשות את זה בדרכים שהן לא חיוב/בקשה מהקוראים שלך שיתגמלו אותך. דרכים כאלה (פתיחת חנות מקוונת, פרסומות, ישיבה בדומיין של גוף גדול או שימוש בחומרים מהבלוג כדי להתבסס מקצועית ככותב מחוץ לבלוג), יכולות להיות יעילות יותר או פחות, בהתאם לנושא התוכן שאתה מייצר וכמות הטראפיק שאתה מקבל (בעברית למשל הקהל קטן יותר וקשה יותר לבצע חלק מהאופציות הנ"ל), אבל הניסיון מראה לנו שהן אפשרויות קיימות, ולטעמי הגיוניות יותר מגביית תשלום מהקוראים.
    וחוצמזה, סליחה על התגובה באורך הגלות אבל זה לא כאילו שלפני שהגיע האינטרנט, כל מי שכותב היום בלוג היה מתפרנס בכבוד מכתיבה בתקשורת הממוסדת או כסופר או עורך. כתיבה, בלי קשר לאינטרנט, תמיד הייתה תחום שקשה למצוא בו פרנסה, והיחס בין השקעה לתמורה בה תמיד היה בעייתי. זה לא כאילו שאם לי, למשל, לא היה בלוג, אז הייתי כותבת את אותם דברים בטור בעיתון ומקבלת משכורת נאה, והאינטרנט דפק לי הכל. למעשה האינטרנט סיפק לי את האפשרות להגיע לקוראים שבדרך אחרת לא הייתי מגיעה אליהם, ולהתאמן בכתיבה ובדיאלוג עם אחרים.

  18. idit Says:

    ושחר – נראה לי שטינופת התפצלה לשתי קיצונויות: המצעד 7.0 והינשופים. וניסן שור נפל בין הכיסאות (נה, אחרי תקופת הצינון מהמצעד הוא בטח יופיע פתאום כ"פרשן תרבות" בינשופים). מאיה בצלאל מתבזבזת שם.
    ומן הסתם הכתבה הזאת עשתה רע לכל מי שצפה בה, ולמכור סטטוסים בפייסבוק למפרסמים זה לא ממש כמו לשים באנר פרסומי בבלוג.

  19. אורן Says:

    (היי חזרה) אני מסכים לחלוטין עם מה שכתבת אבל זה כבר מתווה אחר מזה שהעלית בפוסט (צ'אט).

    אגב, אני גם מסכים עם מה שכתבת בפוסט עצמו ובעיקר עם זה שהבלוגים הם מעין מקפצה וסוג של יחסי ציבור שיוצרים לך פרסונה אבל אני חושב שזה מועיל בעיקר לכאלו שהמקצוע שלהם הוא לא כתיבה. אצל הכותבים, הרעיון הזה של "יראו את השם שלי" תופס פחות והראיה היא המשכורות הצונחות באתרים של המדינה.

  20. idit Says:

    בהחלט יש מצב. יכול להיות שריבוי הכותבים בחינם ברשת גורם למעסיקים להרגיש שטקסט זה מוצר זול עם אינסוף ספקים. זה גם לא כאילו שהמבחר העצום עוזר לברור את הטובים ביותר לכתיבה בתשלום: יש כותבים באתרים של המדינה (או בעצם, כל מיני אנשי תקשורת באופן כללי) שלא מבינים מהחיים שלהם, ולעומתם כותבים בחינם עם הרבה יותר ידע ויכולות. אולי תמיד זה היה ככה. חוץ מזה שלפני 20 שנה האנשים האלה עם יותר ידע ויכולות היו כותבים למגירה. את זה אני באמת לא יודעת איך לתקן.
    כן הלוג של הצ'אט קצת מבולגן וחסר מבחינת טיעונים, זה טיבם של צ'אטים או שלי. רציתי לתקן ולהכניס פנימה כל מיני הסברים אבל אז זה לא היה פייר כלפי הצד השני.
    שבוע קסום!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: