הבעיה שיש לי עם פסטיבל ג'ון לנון שעשו עכשיו היא שלא נראה לי שהוא היה אדם נחמד. כאילו, זה לא מפחית מאיכות השירים שלו, אבל הוא נראה טיפוס חרא קצת. אני גם לא קונה את כל מה שהוא עשה למען השלום, נראה לי שזה היה יותר למען עצמו. בעיקר הקטע עם המיטה.
אבל עכשיו כמעט שאין דבר כזה, להיות חרא. כשמישהו חרא אפשר לעשות לו רציונליזציות מפה עד מחר. לעשות רציונליזציה למישהו שחרא אליך זו יכולת שרוכשים רק כשמתבגרים, ורוב הזמן היא לא מועילה במיוחד.
בכל מקרה, החיים מעייפים. חלק מהאנשים מתעייפים מהחיים פחות, וחלק מתעייפים מהם יותר. קשה להם יותר לצלוח את החיים. אין להם בסיס שמחזיק אותם, אז הם מוציאים יותר אנרגיה מהממוצע על פעולות טריוויאליות, ועפות להם אלף מחשבות בראש על כל דבר קטן שקורה. הם לא פחות רגישים, הם אולי אפילו יותר רגישים, אבל יש להם פחות משאבים, כי הם שורפים הכל על ההתמודדות עם עצמם. ולכן כלפי חוץ הם אולי לא קשובים ולא מכילים ולא מתחשבים. במקרים קיצוניים – אפילו אכזריים. זה פשוט מפני שיש להם פחות כוח, זה כל ההבדל. משהו אוכל אותם מבפנים. ובאותו אופן, יכול להיות מישהו שנורא עוזר ומתגייס אבל בעצם אין בו טיפת אמפתיה והוא עושה את זה ממניעים אנוכיים שלו. או סתם מחוסר הבנה. לאנשים כאלה יש יותר כוח להתמודד עם החיים, ולפעמים הם נותנים לעודף הכוח שלהם לזלוג לתחומים שאפילו לא באמת מעניינים אותם.
ואז כשמישהו מתנהג אליך חרא, ואתה לא רוצה לחשוב שהוא חרא כי אז תרגיש מאוד לבד, אז אתה אומר לעצמך שקשה לו, ושאין לו ברירה אלא להיות ככה כי אין לו משאבים, כי הוא מסכן, מסכן כמוך ואתם נשמות תאומות בעצם. ואולי אפילו יותר מסכן ממך, כל כך מסכן שאין לו ברירה אלא להיות חרא אליך. ובסוף אתה אפילו קצת רוצה להציל אותו.
וכשאתה מתנהג חרא למישהו, נגיד אם מישהו פונה אליך ברחוב ואין לך כוח לדבר איתו אז אתה עונה בטון לא נעים, או שאתה מסנן מישהו, אז אתה אומר לעצמך שההתנהגות הזו רק מראה כמה דלים המשאבים שלך, ודלות המשאבים שלך מראה כמה שאתה רגיש ועדין, עדין מדי לחיים האלה, ואתה לא יכול לנער את כל הפגיעות ממך ולהיות שופע חיוכים כמו איזו בהמה גסה שאטומה לסכנות הקיום.
בסוף אתה כבר לא מבין מי טוב ומי רע סביבך, וגם לא באילו כלים אתה אמור למדוד את עצמך. מבחן הכוונה? מבחן התוצאה? מבחן המשאבים? רק אלה שחותכים אותך בכביש, אתה עדיין יכול להיות בטוח לגביהם שהם חארות. אלא אם כן הם לחוצים כי הם ממש ממהרים לראיון עבודה או שהם עומדים ללדת. בעצם לך זה קרה פעם, שלא נתת למישהי להשתלב והיא קיללה אותך, אבל הייתה לך סיבה ממש טובה.
ג'ון לנון כתב שירים יפים אז הוא בטח היה רגיש, רגיש מדי לחיים האלה, וזו הסיבה שהוא נטש ונישל את הבן הבכור שלו, או הסתיר את אשתו הראשונה כדי לא לפגוע במכירות, או עזב אותה למען יוקו אונו, או אמר שהביטלס יותר גדולים מישו, או שכיבס את הכביסה המלוכלכת עם פול מקרתני בפומבי. ופול מקרתני לעומתו הוא אהבל כזה, אחד שלא חושב יותר מדי ושיש לו תמיד עודף כוח להתמודדות עם החיים, ולכן הוא כתב את החלק הקליל של אה דיי אין דה לייף, והיה עם אותה אישה 200 שנה בלי להתלבט בקשר לזה, ולכן הוא צמחוני ולכן הוא עושה דברים שטמבלים עושים כמו להתחתן עם זונה צולעת ולעשות מתיחות פנים כושלות. אם הוא היה ישראלי הוא בטח גם היה עושה צבא.
פעם שי גבסו התארח בתכנית הזאת שגל אוחובסקי ראיין כל מיני אנשים כשפתחו מחדש את ערוץ 24 תחת קשת. גל אוחובסקי צחק עם נינט על זה שפעם היא הייתה יותר שמנה, וזה משהו שאף פעם לא צוחקים עליו עם בחורה. והוא שאל אותה, וגם את גבסו, מתי הם הזדיינו בפעם הראשונה. גבסו אמר "לא בא לי לדבר על זה". וגבסו אמר גם שיש לנו תפיסה שגויה לגבי מה זה טוב. הוא אמר שיש אנשים שנורא קל להם ללכת בתלם, ואז כלפי חוץ הם כאילו טובים אבל זה מפני שהם לא מקשים על עצמם ולא שואלים שאלות. ולעומת זאת מישהו כמו בוב דילן שהוא כלפי חוץ רע כי הוא עושה סמים ומזגזג בין דתות, אז בעצם הוא עובד הרבה יותר קשה כדי להיות טוב. מקשה בשאלות, מנסה כל מיני כיוונים שונים כי זה חשוב לו יותר. וגם זה נכון, נראה לי. אם הוא היה מסכים לספר לגל אוחובסקי מתי הוא הזדיין הייתי מקשיבה לו פחות.

8 תגובות to “”

  1. דאלי Says:

    רק להגיד שקראתי ושזה אחלה פוסט.
    וחבל שהיום לא היו "קונים" מישהו כמו לנון חדש כזה, נדמה לי שזה אומר משהו על החברה שלנו ועל מה נהינו.

  2. idit Says:

    גם אז לא כולם קנו אותו. לפחות לא הבחור שרצח אותו.

  3. דאלי Says:

    אומרים דווקא שזה שרצח אותו קנה אותו מאוד.

  4. idit Says:

    חשבתי שהוא האמין שלנון מזויף, כמו שהולדן קולפילד לימד אותו. לא?

  5. דאלי Says:

    עד כמה שאני יודע הוא היה מעריץ שלו, עם גינונים אובססיבים. אבל אחרי שאמרת קראתי בויקיפדיה ובאמת כתוב שם משהו קצת אחר אז אני כבר לא יודע מה נכון. שמטת לי את הקרקע מתחת לרגליים, דברים שחשבתי שאני יודע והאמנתי שהם נכונים פתאום מתערערים לי ככה ביום בהיר אחד.

  6. idit Says:

    אוי מה זה, נעלמה הפנייה האישית של ג'ימי וולס ועכשיו יש שם פנייה אישית של אישה אחת שאני לא מכירה

  7. ירון Says:

    האישה הזו הרבה פחות מפחידה מוולס.

    אגב, אחלה פוסט (כרגיל)

  8. idit Says:

    תודות. היא פחות מפחידה אבל התמונה שלה באיכות ממש ירודה לעומת שלו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: