היי דאלי

כיביתי את השעון. שלוש פעמים סנוז ואז כיבוי ששכנעתי את עצמי שבא ממקום של לפרגן לי. לפנק אותי כמו שאומרים. אחרי שבוע של ארבע, חמש שעות בלילה, לפתוח את הסופש בשינה איכותית. שינה איכותית = סופש כיפי ופרספקטיבה חיובית על העולם. קמתי בחמש בערב. אחרי שרשרת של שלושה חלומות שנשפכו זה לתוך זה ובכולם היה משהו שרציתי מאוד ולא השגתי. כל סידורי שישי, מכבסה דואר בית מרקחת בית קפה תופרת סנדלר, לא בוצעו. היורה הגיע ולא הרגשתי.
***
בשישי שעבר היינו בחוץ למרות שבשישי בלילה רק הפריפריאליים יוצאים לבלות בתל אביב ואנחנו מקפידים שלא יחשדו בנו שהיינו עד לאחרונה פריפריאליים. חיפשנו גלידה. כי אני אמרתי שאני לא יכולה לסיים ארוחה בלי קינוח. ואתה אמרת שלך אין את הבעיה הזו כי אתה מעדיף מלוח על מתוק. ואז אמרת "מלוח, זה טעם החיים". ואני אמרתי שמריר זה טעם החיים, ומיד תיקנתי את עצמי ללא מריר, מר. מר זה טעם החיים. החיים מרים. לא ברור אם באמת התכוונתי לזה או שאמרתי את זה כי נשמע קליט וכי מתאים לי להיות בצד שטוען שהחיים מרים. אבל זה העביר לנו כמה עשרות מטרים של חיפושי גלידה. הגלדיריות הטובות כבר נסגרו. בחוץ עוד היה אור, אבל כשהתקרבנו ראינו את הילדים שעובדים שם עורמים את הכיסאות על השולחנות ומכניסים אותם פנימה. אתה אמרת שרוב הפרטים בחיים הם מלוחים. הנה למשל אם תלקקי עכשיו את התיבה הזאת, והצבעת על תיבת דואר אדומה בפינת ארלוזורוב, יהיה לה טעם מלוח. ואני אמרתי שטיעון תיבת הדואר שלך חלש, ואי אפשר להסיק מטעמם של חפצים מהו טעם החיים. ואתה אמרת שכל הפריטים הדוממים האלה מרכיבים את החיים או חלק גדול מהם, ועכשיו כשאני חושבת וכותבת על זה, מוזר לי שהתמקדנו בחפצים ולרגע לא דיברנו על טעמו של שום אורגניזם.
ככל שהתארכה ההליכה מבלי למצוא גלידה, וככל שהתמשך הויכוח, כל אחד מאיתנו התבצר בעמדתו שהפכה מהצהרה משועשעת וכמעט מקרית להשקפת עולם אידיאולוגית נחרצת. לא הסכמתי להתפשר על מלוח, ואתה לא הסכמת להידרדר למר. ההליכה והדיבור נקטעו רק כשמצאנו גלידריה אלמונית שהייתה רגע לפני סגירה והספקנו להידחק ברגע האחרון ולקחת משהו מאוד דחוס ושוקולדי בשבילי וכלום בשבילך.
***
שיחה אחת שלא נענתה ממספר חסוי. כשאני קמה לבדוק אם 14 שעות שינה לפחות עשו אותי יפה וחלקה, אני מגלה שהכתמים השחורים מתחת לעיניים נשארו. תכלס כבר נגמר היום. חצי סופש הלך. בחוץ עוד מעט חושך, ושאריות הגשם התאדו. ובית המרקחת סגור והתופרת והסנדלר ולמכבסה לא נעים ללכת בערב כמו איזה גלמודה כשכל הפריפריאליים יושבים ונהנים בבתי הקפה שליד. נשאר רק לחכות למרק הוליוודי בערוץ אי, ולהשתחרר משלושת החלומות שדפקו את שעות הבונוס של השינה. מרגע שפוקחים את העיניים החלומות מתחילים להיטשטש. הפרטים הדוממים מתערבבים ונמחקים, ואני רק זוכרת שהיה משהו שרציתי ולא השגתי. וחשבתי שהנה אם רק אנסה עוד פעם אחת אולי אצליח, או לפחות אצליח לכמה רגעים, ואם רק אסתכן ואסבול את הכאב בסוף יבוא איזה גמול. או רגע של גמול, או רגע של שקט. וגם כשניסיתי ונכשלתי עדיין חשבתי שאולי התקלקל פה משהו זמני ותכף אמצא דרך לתקן, ובאף אחד משלושת החלומות זה לא קרה. ובשלושתם הייתה תחושת הכישלון וההחמצה והמבוכה וההשפלה, וההתבוננות מבחוץ על משהו שרצית להיות חלק ממנו וקורה בלעדיך, ובכל זאת איזה חלק מופרע ומזוכיסטי בך, אולי חלק אובדני בך, שאתה יודע שהוא טועה אבל לא מצליח להשתיק אותו, אומר לך שאולי זה עוד יקרה.
***
גם ג'וני דו ישן עד שהתקשרתי, אבל לא שנת 14 שעות של חוסר תפקוד אלא שנת צהריים סטנדרטית. הוא לא שם לב שבית הקפה בוטל בכלל, הרי יש לו קפה בבית אז בשביל מה ויש לו את עיתוני סוף השבוע שלו. הוא מחכה לפולחן הסופשי, קריאת העיתונים במיטה, ועידית מעירה אותו מהשנצ ומעכבת אותו בשאלות כמו מה זה לדעתו טעם החיים. "מה, כאילו, מה הסיבה?" הוא שואל בחוסר סבלנות, ועידית עונה שלא, מה הטעם שלהם ממש, כלומר אם לחיים היה טעם, מלוח או מר או מתוק או חריף או חמוץ, אז מה היה הטעם שלהם. אין לו כוח לשחק במשחק הזה אבל כדי לנפנף אותי הוא אומר שחמוץ-מתוק. רק כי זה נשמע קליט.

18 תגובות to “היי דאלי”

  1. ג'וני דו Says:

    אני בכלל חושב שהשאלה שצריכה להישאל היא לא מהו טעם החיים, אלא האם יש טעם לחיים. כאילו, אני לא יודע אם זה באמת מה שאני חושב, אבל זה נראה לי קאמבק הרבה יותר טוב לשאלה הזאת מאשר "חמוץ-מתוק" (זה מה שאמרתי?).

    אגב, אני כבר פחות בקטע של לקרוא עיתונים בסופ"ש, ויותר בקטע של מרתון סדרות שהורדתי מהאינטרנט. אפרופו (חוסר) טעם לחיים.

  2. idit Says:

    היי ג'וני
    האם יש טעם לחיים זו שאלה מדכאת, ראה מרתון הסמויה שלך או במקרה ההרבה יותר מדכא שלי – מרתון מחוברים כפוי כי אני לא מורידה סדרות ברשת האינטרנט.
    וכן, אמרת חמוץ-מתוק.

  3. דאלי Says:

    היי עידית, למה הכותרת?

  4. idit Says:

    היי דאלי
    כי אתה היחיד שהגבת על הפוסט הקודם, אז הנחתי שאתה היחיד שקורא, אז אני כבר יכולה להקדיש את הפוסטים לך.
    אבל התבדיתי. כפי שאתה רואה, מספר המגיבים שלי גדול פי 2 ממה שצפיתי

  5. דאלי Says:

    אה הא, אני מבין. תראי, מעבר לזה שזה מאוד מחמם את הלב לראות את השם הבלוגרי שלך בכותרת פוסט של כותבת שגם לא כותבת הרבה וגם אהובה עלייך והשילוב של שניהם וכו'..זה מאוד מבלבל. את מבינה? חשבתי שהכותרת קשורה בצורה מסויימת לתוכן וניסיתי למצוא את הקשר אלי בהסתובבות בעיר אבל בעיקר בחלומות, אבל מסתבר שהלכתי רחוק מדי וכמו בחיים הכל מאוד פשוט ונמצא לך ישר מול העיניים.

  6. idit Says:

    אה, חלילה דאלי. אתה גבר נשוי. (בלי קשר: "כמו בחיים הכל מאוד פשוט?")

  7. דאלי Says:

    זה פשוט התחבר לי טוב יותר למסר של התגובה. האמת היא שבחיים הכל לא פשוט וככל שמתבגרים זה רק הולך ונהיה מסובך ומורכב יותר ויותר. אני מרגיש שזה מאכזב אותך לשמוע.

  8. idit בעבודה Says:

    אני מרגישה שאתה מרגיש שאתה יותר מבוגר ממני, ותוהה אם זה נכון.

  9. idit בעבודה Says:

    כמו כן אני תוהה האם אני יכולה להחשיב את עצמי מהעבודה כמגיב שלישי לפוסט

  10. ולנסיה Says:

    לפעמים אנשים קוראים ואין להם משהו חכם לומר, אז הם זוכרים מה אבא אמר על אם אין לך משהו חכם לומר.

  11. דאלי Says:

    זה באמת נשמע קצת מתנשא מצידי להשתמש בצמד המילים "ככל שמתבגרים" זה נשמע קצת כמו "כשתגדלי תביני". אבל לא, אני לא מרגיש מבוגר יותר ממך, נדמה לי שאנחנו פלוס מינוס בני אותו גיל. אני לא זוכר בדיוק אבל נדמה לי שכתבת פעם משהו שגרם לי להבין את זה.ואחרי ההקדמה אני חושב שזה היה יותר קצר וממצה להגיד 31 פשוט.בת כמה את? או שאת מעדיפה לשמור על עמימות בנושא. אני חושב ש32.

  12. דאלי בבית Says:

    חמישית.

  13. idit Says:

    וואי, ולנסיה. את אחת המגיבות ואני לא מתכוונת אחת המגיבות לפוסט הזה אלא אחת המגיבות. טוב לשמוע שאת חיה, וחיה עם תמונה!
    דאלי -כן, פלוס מינוס אותו גיל. סמיילי. לילה טוב לכולם.
    גם לקוראים השקטים, יא חארות.

  14. יוני Says:

    אני כנראה השישי, לא?

    את יודעת לכתוב.

  15. לא Says:

    אין לי מושג מה טעם החיים, אבל הצבע שלהם די ברור: חום קקה.
    רגע, מותר לכתוב פה קקה? בעצם, את כתבת לפני שתי תגובות, אז אני אניח שמותר.

  16. idit בעבודה Says:

    צבע החיים זה דיון חדש לגמרי. בא לי להגיד שחור אבל לא בטוח שאני באמת חושבת ככה. אחרי שנסגור את העניין הזה נעבור לצליל החיים.
    ושוב תודה יוני.

  17. לא Says:

    ואחרי צליל החיים אפשר לעבור לריח החיים ולמרקם החיים.
    אם כי נראה לי שעמדתי הצפויה בדיון כזה לא תהיה שונה בהרבה מעמדתי בעניין טעם החיים.

  18. idit בעבודה Says:

    זו בדיוק הסיבה שכתבתי צליל ולא ריח. מנסה לשמור על הקלאסה בבלוג. אני שוקלת להפוך אותו לבלוג בוטיק, אגב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: