איזה יום נחשב ליום האחרון של הקיץ?

אבל הקטע הוא לא שהם מצטלמים בפוזה של המלאכיות של צ'רלי או עם בירה על החוף. לכולם מותר לשתות בירה על החוף. לי באופן אישי אין עם מי ולכן אני שונאת את האנשים שעושים את זה אבל זה לא רלוונטי כרגע. מה שרלוונטי הוא שהם מעלים את זה לאלבום פתוח בפייסבוק.
לא יודעת אם זו בורגנות או שאיפה למרכז או ווטאבר, נראה לי שזה חוסר מודעות פשוט. להעלות תמונה של עצמך בפוזת המלאכיות של צ'רלי לפייסבוק, לפתוח פרופיל בקפה ולקרוא לעצמך פייה קסומה ולכתוב שאת מלאת ניגודים או לא הולכת בתלם, להעלות ציוצי זיכרון בטוויטר ביום השואה.
כל המדיום הזה הוא יותר פיקציה מייצוג של המציאות. והרשתות החברתיות בפרט. ולהשתמש בו כמשהו שמתיימר לשקף מציאות (למשל, כדי לייצג תמונה חיובית של החיים האמיתיים שלך/אישיות שלך, לנסח אידיאולוגיה, להעביר מסר פוליטי) זה חוסר הבנה של תכונות המדיום. חוסר מודעות.
ולא רק שהוא לא אמיתי, הוא גם אינסופי. ולכן לשכפל שוב את אותן תמונות ואותן הצהרות שמשוכפלות בתוכו אינסוף פעמים על ידי אינסוף אנשים בכל שנייה, ועוד להשתמש בשכפול הזה כסוג של הגדרה עצמית פרטית, גם זה חוסר הבנה. וחוסר מודעות.
(גם לכתוב פוסט על זה זה חוסר מודעות. גם להתייחס לזה ברצינות ולערוך על זה דיון ותו"כ לסמן את עצמך כשייך לאחד המחנות זה חוסר מודעות. וגם לפתוח טאמבלר ולהצהיר בו ברצינות שהם טועים ואתה צודק ואתה מתנגד לחתירה למרכז ולפוליטיקלי קורקט זה די אותו סוג של חוסר מודעות. כל השתתפות בדבר הזה הופכת למעגל שמסמן ודופק אותך בסופו של דבר)
אי אפשר להימנע מזה לחלוטין. ברור שאי אפשר להיות מודע לכל דבר כל הזמן. כל אחד נופל בחוסר מודעות, אז אולי טוב שיש מי שלקח על עצמו להזכיר את זה לאחרים.

26 תגובות to “איזה יום נחשב ליום האחרון של הקיץ?”

  1. שחר Says:

    כל אחד נופל בחוסר מודעות?
    אני בכלל לא בטוח שזו נפילה. כמעט להפך.
    (יש לי עוד הרבה מה להגיד, אבל אצטרך להמשיך אחר כך)

  2. דאלי Says:

    ממש ככה

  3. idit Says:

    ממש ככה מה ששחר אמר או ממש ככה מה שאני אמרתי?

    היי דאלי

  4. דאלי Says:

    היי עידית!!!!!4
    את מוציאה לי את המילים מהפה.

    (ואם להיות יותר ספציפי אז "כל המדיום הזה הוא יותר פיקציה מייצוג של המציאות")

  5. idit Says:

    אני עדיין מעוניינת שתזהו את המקור, אגב

  6. שחר Says:

    גם אנחנו די מעוניינים, זאת אומרת, אני לפחות, אבל זה לא עובד, ואני מנצל את כל המיומנות שצברתי בחיפושים בשביל לנסות לדוג אותו.
    שוב אני מגיב בלי להתייחס לעניין. זה פשוט קצת מורכב מידי, אבל מישהו אצליח לנסח את זה.

  7. שחר Says:

    ידעתי שבסוף אזכר במשהו רלוונטי: אני חושב שזה היה פרק של "עניין של זמן" ומישהי או ישהו דיבר על הבנות של הכיתה שאומרות שהן קראו את "מאה שנים של בדידות" ואחר כך נסעו להסתכל לבד על הים והרגישו נורא מיוחדות.
    ואני חושב שזה ממש לא שונה מ"לפתוח פרופיל בקפה ולקרוא לעצמך פיה קסומה ולכתוב שאת מלאת ניגודים או לא הולכת בתלם". כי זה באמת חוסר מודעות, אבל אין שום טעם לנסות ולקשור בינו לבין המדיום.
    אני גם לא מבין, כמו שכבר אמרתי, מה כל כך נורא בחוסר מודעות באופן גורף. אני מבין מה רע ב"פיה קסומה" לטעמך (וגם לטעמי), אבל נדמה לי שדווקא עודף מודעות הוא מכה קשה בהרבה מחוסר מודעות, אפילו במקרים כאלה.
    נו, כן, כולנו מלאי סתירות, וכל הסתירות שלנו הן בנאליות להחריד, וטוב לדעת את זה, אבל זה קצת משתק לחיות עם הידיעה הזו בכל רגע, אז אם אפשר, בגיל צעיר לפחות, לדגמן מלאכיות של צ'ארלי לחברים בפייסבוק בלי להרגיש מייד כמה זה עלוב וחסר תוחלת אז דווקא נראה לי שזה מצויין.
    אבל בכל מקרה, אני רוצה לחזור למדיום.
    אני חושד שהתפיסה שלך היא קצת עניין דורי. דור במובן המאוד אמורפי של ימינו. כי מי שהיה איתנו בכיתה יכול להיות שני דורות מעלינו או מתחתינו די בקלות. אבל אם לנסות בכל זאצ – אני חושב שזו תפיסה של דור שגדל יחד עם המדיום (בניגוד לגדל כשהמדיום כבר נוכח ובשל במידה רבה). אז דור כזה כל הזמן עושה כל מיני הבחנות בין המדיום לבין המציאות ומנסה לבדוק איך הם מתכתבים אחד עם השנייה.
    הדורות שאחרי, הם בכלל לא מבינים למה צריך לבחון את זה, המדיום הוא חלק מהמציאות, הוא לא פיקציה ולא ייצוג שלה (זה משאיר שאלה פתוחה לגבי כל מיני "זקנים" עם פרופיל בקפה שגם לגבי התפישה שלהם יש לי רעיונות, אבל לא כרגע).

  8. idit Says:

    לא מסכימה איתך לגבי חוסר מודעות. לדעתי זו כן מכה קשה יותר מעודף מודעות. ואם לא לאדם עצמו (למרות שלדעתי גם), אז לסביבה. השאיפה שהיא שלכמה שיותר אנשים תהיה תפישה דומה של המציאות כדי שנוכל לתקשר בינינו, ואם מישהו מחזיק בתפישה מופרכת לחלוטין, זה רק מגביר את הניכור בעולם.
    לגבי המדיום אולי אתה צודק. למרות שדווקא כשהוא היה בראשיתו, הוא נחשב לאמצעי תקשורת שהוא לגמרי שלוחה של המציאות, ואח"כ הוא התפתח למעין עולם מקביל שלם. אני חושבת שדווקא צעירים יודעים לשחק עם הגבולות של העולם הזה יותר וגם לקחת אותו פחות ברצינות. ומצד שני זה מאוד ברור לי שיש משהו בדבריך ושאני חשדנית כלפי האינטרנט כי גדלתי יחד עם ההתפתחויות וחוסר הוודאות שליווה אותן. וגם מסיבות פרטיות שלא קשורות למדיה ולפער דורות, וגם הצלחת לגרור אותי לדיון ועכשיו אני מרגישה חסרת מודעות והולכת לפתוח פרופיל בקפה.

  9. שחר Says:

    טוב, זה לא שהייתי מוותר כל כך מהר או כל כך בקלות על המודעות העצמית שלי, גם אם אני בהחלט מרגיש שיש לי יותר מידי ממנה.
    אבל עודף מודעות הוא משתק. אני לא חושב שיש לנו ויכוח בעניין הזה.
    זה שיתוק שאין כמעט דרך חזרה ממנו והוא מתפשט מהר מאוד לכל זווית אפשרית של החיים.
    אבל אז אני נתקע שוב במבוי סתום שהדרך היחידה לצאת ממנו מתחילה להישמע מהר מידי כמו קלישאות ניו אייג', ואני, אני מודע מכדי להשמיע קלישאות ניו אייג'. זה שיהיה ברור.
    פרופיל בקפה? עכשיו? טוב, מה שאת רוצה, רק אל תשכחי לחלק לי כמה כוכבים ירוקים אם את כבר שם, כי כתבתי שם טקסטים מאוד ייחודיים ומרגשים מדם לבי (ואני גם צריך מישהו שיעזור לי בפארמוויל אז כשאת בפייס תעשי טובה).

  10. idit Says:

    אני בעיקר עדיין מעוניינת שתזהה את המקור

  11. שחר Says:

    אם לא יקרה שום דבר ממש פתאומי אין סיכוי שאזהה את המקור.
    ניסיתי הרבה יותר מידי ונואשתי.

  12. דאלי Says:

    על מה אתם מדברים?אני מרגיש קצת בחוץ.

  13. idit Says:

    על הפוסט הקודם דאלי. זה תרגום חופשי של שיר מאנגלית והתפקיד של המגיבים שלי זה לזהות באיזה שיר מדובר כדי להוכיח לי שיש מישהו בעולם הזה שמבין אותי

  14. דאלי Says:

    אה הא, אני מבין.
    דייויד לי רות?

  15. העלמה עפרונית Says:

    מה ששחר אמר (וגם בפוסט אצלו) – מה השוס הגדול בלהיות מודע כל הזמן? לא הייתי רוצה לחיות בחוסר מודעות כזה שיגרום לי להגיע למיונים לכוכב נולד ולזייף שירי מולדת מול כל עמישראל ואחייניתו, אבל יש משהו מאד מקל ביכולת לא לבחון את עצמך כל הזמן, לא לנתח כל מילה, לא למנוע מעצמך לעשות דברים כי "זה מביך" או כי "זה נורא פריפיאלי" או "זה נורא מיינסטרים". כל המודעות הזו לפעמים כל כך משתקת, שבסוף את אשכרה מוצאת את עצמך נמענת מלעשות דברים מחשש כשלון או מפחד שהדברים יתפרשו בדרך שלא מייצגת את האני-האמיתי-הפנימי-שלך.
    במקום ניאו, אגב, הכי הייתי לוקחת את הגלולה האדומה (או הכחולה. זו שמאפשרת לך לחיות בשקט ולא לדעת שאתה בורג קטן במכונה, או מה שזה לא יהיה כי ראיתי את המטריקס רק פעם אחת וגם זה היה לפני כמעט עשור).

  16. idit Says:

    תראי, אין לי איך להתווכח איתך כי קשה לומר שעודף מודעות זה לא מבאס ומזיק כמו חוסר מודעות, ובכלל מרגע שאנחנו נכנסים לוויכוח הזה אנחנו מניחים מראש שלנו יש רמת מודעות עצמית מסוימת שמאפשרת לנו לנהל אותו, ואיך אפשר להניח דבר כזה?
    אני כן חושבת אינסטינקטיבית שלא להיות מודע למה אתה משדר ואיך הפעולות שלך נתפסות ואיפה אתה עומד ביחס לשאר העולם, זה לא טוב. זה אולי טוב לך (לא לך העלמה עפרונית, לך אוניברסלי) אבל זה לא טוב לכלל. תראי את ההבדל בתקשורת בין האנשים שלא מודעים לעצמם ובין האנשים שכן מודעים לעצמם בבית האח הגדול.
    אני לא מאמינה שנתתי את הדוגמא הזאת כרגע.
    וזה לא דיוויד לי רות'. נראה לי שאתחיל לתת רמזים תכף.
    עדכון: נתתי שם רמז

  17. העלמה עפרונית Says:

    אני חושבת שיש הבדל בין חוסר מודעות שמביאה לכך שאת מנסה, באופן עקבי ובלתי מתפשר, להתמודד עם משימות שהן ללא עוררין מעבר לכוחך, לבין חוסר מודעות בריא שמאפשר לך לרקוד בפומבי בלי לדאוג מכך שאנשים מסתכלים ואולי הבטן שלך קצת מציצה. במילים אחרות – יש סיבה לזה שממליצים "תרקדי כאילו אף אחד לא רואה אותך".

  18. אתון עיוורת Says:

    וואלה. מסכימה איתך לגמרי. כנראה בגלל שאנחנו מאותו דור 😦

  19. אתון עיוורת Says:

    אני מתקשה להבין את הקטע הזה שהבן אדם רוצה לחלוק עם כל העולם כל נאד שמתרחש אצלו בחיים וכל העולם זה כל המעסיקים הפונציאליים העתידיים, כל הבני זוג העתידיים שיקראו אחד על השני ברשת, זה האמא והאבא – נפלא מבינתי אבל לגמרי 80

  20. אתון עיוורת Says:

    ה-80 זה ניסיונות של אייקונים שאני עושה 😯

  21. idit Says:

    80

  22. אדר Says:

    אבל אם כולם היו מודעים לעצמם אז על מה האנשים המודעים לעצמם היו צוחקים?

  23. אדר Says:

    או אם להיות רציניים לשניה: לא ברור לי כ"כ לאיזו מודעות את מתכוונת כשאת מדברת על מודעות עצמית.
    כאילו, נניח ילדה בת 17 שהצטלמה בפוזה של מלאכית של צ'ארלי על החוף, היא יודעת דברים מסוימים על העולם ועל עצמה, ומזה מסיקה שזה אחלה להצטלם ככה ושזה מייצג אותה באופן די מדויק.
    אז אולי היא לא יודעת מספיק לטעמך, אבל אי אפשר לצפות מכל פלוני שידע בדיוק מה מגניב, מה נחשב, מה פאתטי ומה עלוב בעיני כולם בכל רגע נתון ובכל סוג מדיום. זה עניין של בגרות ושל נסיון מסוים, שלא לכולם יש רצון ו/או אפשרות לצבור בחיים.
    בגלל זה אני משתדלת להיות יחסית סלחנית בעניינים האלה (על אף האינסטינקט הציני), בעיקר כלפי עצמי, מה שלא תמיד מצליח.

  24. העלמה עפרונית Says:

    אדר, אני מסכימה איתך, אבל בהסתייגות אחת – זה לא רק שחוסר הידיעה "מה מגניב" הוא תלוי גיל. הרי אין משהו שהוא אבסולוטית מגניב ונחשב, ומשהו שהוא אבסולוטית פתטי ועלוב. זה הכי תלוי החברה שבה את מסתובבת. יכול להיות שאת מודעת טוב מאד לדברים המגניבים והפאטתיים אצל החבר'ה שלך, ואין לך מושג – או שזה סתם לא מעניין אותך – מה קורה אצלך אחרים.

  25. אדר Says:

    אויש, כרגע הבנתי שמתנהל על הסוגיה הזאת איזה מיני דיון בבלוגוספירה ויש לזה הקשר מסוים. אני לא בעניינים.

  26. idit Says:

    דברים שמתנהל עליהם דיון בבלוגוספירה זה הכי רע, כי אחרי חודש או שבוע את חוזרת לפוסט ולא מבינה על מה לעזאזל מדברים וזה נראה תלוש. גם הדיון הספציפי הזה כבר פג תוקפו לדעתי.
    אני לא חושבת שמודעות עצמית זה לדעת מה מגניב ומה נחשב. זה עניין של למקם את עצמך באופן ריאלי פחות או יותר ביחס לסביבה שלך וליכולות שלך. וברור שהמיקום הזה הוא גמיש ושיש גם אפשרות לפרשנות וחשיבה חיובית. ואפשר להתווכח אם זה אפשרי בכלל, אבל שוב, אם תחשבו על תומר או על סער מהאח הגדול, תסכימו איתי שחשוב לנהל סוג של תקשורת מבוססת מציאות בין הדימוי העצמי שלך ובין הסביבה, כי אחרת אתה לא באמת מסוגל ליצור אינטראקציה עם אחרים וזה פוגם באיכות החיים שלך ושלהם. או שלא תסכימו איתי. לא יודעת. הלאה לדיון הבלוגוספירי הלוהט הבא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: