אני אוהבת מאוד סופים של סרטים. פחות מזה סופים של סדרות, ופחות מזה סופים של ספרים. לספרים ולסדרות אני נקשרת יותר, וכשהם מסתיימים זה עלול להיות טראומטי. בסרט זה יותר קל, מתוודעים אליו ונפרדים ממנו במכה אחת. הכי קשה זה בספר, כשאני קובעת מה יהיה רגע הסיום. קריאה זה יותר אקטיבי מצפייה ויש יותר שליטה בקצב. ככל שאני קוראת יותר עמודים כך אני מתקרבת לשלב שבו לא יהיה לי מה לקרוא יותר. ואז מגיע השלב הזה, ואני הבאתי את עצמי לשלב הזה, והבאתי את הדמויות בספר לשלב הזה, שבו לא ניפגש יותר. ניפגש אולי לקריאה שנייה, אבל זה לא יהיה אותו הדבר. בכל זאת, אני אוהבת סופים.

ולא מפריעים לי סופים ארוכים. לא בוער לי להיפרד, ואין לי בעיה שיגררו את הפרידה. נהניתי מהסיום הנגרר של "שיבת המלך" כי אחרי שלושה סרטים כבר נקשרתי לדמויות ולעולם, וראיתי בפרידה הממושכת מהם מין חסד שנעשה לנו. הרי רגעים של פרידה הם יפים במיוחד – רגעים של חיים מזוקקים, שבהם אתה מודע למשמעות של כל שנייה שעוברת. ככל שניתן לך יותר זמן לחוות את זה, כך זה מספק יותר.

אותו דבר לגבי פרידות מאנשים. מתי הכי אוהבים את מי שקרוב לנו? בנתב"ג. פרידות מחיות, לעומת זאת, זה קשה, כי אז אין לך שותף למשמעות של הרגע הזה, כי רק אתה יודע שזו פרידה והם לא מבינים מה קורה ואתה נשאר עם חוסר הידיעה שלהם בלב. אולי כל העניין הזה של חיים מזוקקים ומודעות לערך הזמן המשותף זה שטויות, משהו שאני ממציאה לעצמי כדי לתרץ את העובדה שמה שאני אוהבת בפרידות הוא שלא צריך יותר לצפות ולא צריך להתאכזב, שמוותרים על התלות וכמה שזה משאיר אותך בתוך ריק, איפשהו זו הקלה. לא משנה, לא על זה רציתי לדבר.

סופים של סרטים. לפני יומיים או שלושה נפלתי על ערוץ MGM, שזה ערוץ שאני לא צופה בו אף פעם, כי כמעט תמיד יש סרטי אימה מעפנים משנות ה-70 של המאה ה-20, עם זחלים ענקיים מפלסטיק שמשתלטים על איזו חווה, ויש שם שחקנים לא מפורסמים שעושה לי רע לחשוב שזה היה שיא הקריירה שלהם. איפה הייתי? סופים של סרטים. MGM. הגעתי לשם בדיוק בדקות האחרונות של טין וולף. ולמרות שלא ראיתי את הסרט, ולמרות שהיה ברור לי מה יקרה, לא נגעתי בשלט. וכשזה נגמר, התחיל קטע הקרדיטים אולי הכי יפה שראיתי בחיים שלי.

אף פעם לא חשבתי לצפות בטין וולף. הוא נשמע לי אמריקאי מדי עם "אפקטים מיוחדים" שפג תוקפם, וממילא סרט האייטיז האולטימטיבי עם מייקל ג'יי פוקס זה בחזרה לעתיד, אז בשביל מה צריך יותר מזה. אבל עכשיו אני חייבת לראות את זה. סרט עם כזה סיום חייב להיות סרט שווה. הבעיה היא שהוא נעלם מלוח המשדרים של MGM. הם משדרים חמש פעמים ביום את "טנק גירל/ פצצה על טנק", אבל טין וולף היה שידור חד פעמי כנראה. כמו כן ובלי קשר, למה להם לפרט שהסרט "טנק גירל" נקרא גם "פצצה על טנק"? האם יש מישהו בעולם שרואה את זה ואומר לעצמו "על הסרט טנק גירל חשבתי לוותר, אבל עכשיו כשאני יודע שמדובר באותו סרט שנקרא בזמנו פצצה על טנק, ושאיש לא הלך לראות בקולנוע, אני חייב להישאר ולצפות"?

אז זהו. אני מחכה שזה יחזור.

הנה זה:

יש עוד מישהו שמתרגש מזה חוץ ממני?

(אם לא, חפשו את הבחור/ה עם הרוכסן הפתוח, ברקע, מאחורי מייקל ג'יי פוקס, על הספסלים)

22 תגובות to “”

  1. שחר Says:

    האם זו היתה דרכך להיפרד מהכלכלן המתוסכל? למרות שלא הזכרת סופים של בלוגים זה ריחף לי כל הזמן בראש.
    ו"טנק גירל" הוא ממש לא רע.

  2. ק.ה. רומינגה Says:

    הו, טריק מוצלח מאד הילוך איטי של תיכוניסטים צוהלים.

    [אני מחבב גם פריז פריימים על שחקנים לא מפורסמים בשיא הקריירה שלהם בסוף סרטים מעפנים משנות ה-70 של המאה ה-20 (עם או בלי זחלים ענקיים מפלסטיק), למען האמת]

    ואת פצצה על טנק גירל לא שרדתי עד סופו; אני חושב שפרשתי בסצנה בה אייס טי מופיע בתור חצי בן אדם חצי כלב (או שאולי קנגורו? כן. גורו

    כשלוקחים בחשבון שהוא עשה באותה שנה גם את ג'וני נמוניק, נראה ש 1995 לא הייתה השנה המוצלחת בקריירה שלו).

  3. שחר Says:

    רגע, אם ק.ה. מסתייג כל כך מטנק גירל אני חייב לציין להגנתי שראיתי אותו תחת השפעה של הייפ חזק מאוד לקומיקס המקורי שיצרו אז בכל מיני מגזיני ניינטיז שסגדתי לכל הפלצה שלהם, אז אולי אני טועה.

  4. idit Says:

    אני לא מאמינה ששניים מבין שני המגיבים על הפוסט הזה ממש צפו בפצצה על טנק גירל!
    ולא הפריע לכם שזאת לורי פטי, ופצצה היא לא?
    את טין וולף ראיתם?
    (וכן, בין השורות יש גם פרידה מהכלכלן)

  5. לוטה בערפל Says:

    אני רואה את הקליפ בעבודה על מיוט, וזה די מלחיץ… אולי עם שיר אייטיז מקפיץ זה יותר חביב.
    אני נורא אוהבת כתוביות.
    תמיד אהבתי. עוד מילדותי, אני ואבא היינו נשארים לקרוא כתוביות של סרטים ומחפשים את השמות המצחיקים והיהודיים ביותר ברשימה. אולי זה נבע מעצלנות, או חיבה למידע מיותר, אבל זה זיכרון נחמד.
    שלא לדבר על הפנינים שמצאנו בכתוביות של "לרקוד עם טייסים 2 " שהכניסו כל מיני פרטי טרוויה וספויילרים ל"משחק הדמעות" בין רשימת נושאי המים והגריפ.

  6. idit Says:

    באמת? זה די מצחיק! אפילו לא זכרתי שהיה לרקוד עם טייסים 2.
    תראי בבית עם סאונד ותגידי לי מה את חושבת. זה לא ממש שיר אייטיז מקפיץ

  7. שחר Says:

    חשבתי על עניין הסופים של ספרים.
    אני קורא כבר המון זמן את cloud atlas שיש לו מבנה קצת מוזר. הוא מורכב משישה סיפורים שמתאחשים כל אחד בזמן אחר. הסיפור הראשון מתחיל ואז נקטע באמצע. הסיפור השני מתחיל, במהלכו אחת הדמויות מגלה את הסיפור הראשון, קוראת אותו עד לאמצע ונאלצת להפסיק, בשלב מאוחר יותר גם הסיפור השני מפסיק באמצע. ככה זה ממשיך עד שרק הסיפור השישי מסופר ברצף מתחילתו ועד סופו. כשנגמר הסיפור השישי מתחילים להיסגר הסיפורים הקודמים – קודם החמישי, אחר כך הרביעי וכן הלאה.
    כל זה בא להגיד שבמובן מסויים יש לספר הזה סוף של ממש בערך באמצע שלו. אז חוץ מכל מיני עיסוקים שלא ממש משאירים לי זמן לקריאת ספרים אני חושב שגם האימה מהמצב המוזר הזה של סוף אמיתי באמצע הספר מנעה ממני להתקדם במשך כמה שבועות.
    בכל מקרה, אולי בגלל הפוסט הזה החלטתי אתמול שהגיע הזמן וגמרתי את עשרת העמודים שחסרו לי. עכשיו אני שוב באמצע הסיפור החמישי.

  8. ק.ה. רומינגה Says:

    יכול להיות שצריך לתת לפצצה על טנק גירל צ'אנס נוסף (גם את ג'וני נמוניק התחלתי לחבב בצפייה שלישית) וכן, לורי פטי לא.
    [מה שכן, מסתבר שמי שהייתה שם בתפקיד פצצה על ג'ט גירל (?) היא נעמי ווטס
    http://www.imdb.com/media/rm1426561024/tt0114614%5D

    היה גם היה לרקוד עם טייסים 2, נדמה לי שאפילו קראו לו "לרקוד עם לוחמים" והוא אף הכיל את הסצנה המצויינת הזו

    ולרשימה (האולי מלאה) של מה שקורה בקרדיטים שם
    http://www.imdb.com/title/tt0107144/crazycredits

  9. idit Says:

    וואי, הדברים שאדם יכול ללמוד על קרדיטים בשיחה מקרית עם ישויות וירטואליות!
    שחר – שמחה שעודדתי אותך בדרך עקיפה להמשיך בקריאה. בנק הפועלים ואני מאוד מאמינים בעניין הזה.

    חחח, ראיתי עכשיו את הסצינה מלרקוד עם. יש לי זיכרון מעורפל של צפייה בסרט הזה בנערותי, אבל הבדיחות האלה בטוח עברו לי מעל לראש

  10. לוטה בערפל Says:

    איזה כיף הדיון הזה על לרקוד עם טייסים.. מזכיר לי דברים טובים מהילדות הסרט הזה… ושאף אחד לא יגיד לי שהוא לא קאלט משובח! אבל אולי אני צריכה לראות אותו עכשיו, ולראות אם זה עומד במבחן הזמן…
    עם מוזיקה זה קצת פחות קריפי, ואפילו די מרגש.
    כמעט כמו אז כשהיינו בתיכון, והילד שהפך לזאב זכה בשביל כולנו באליפות… אני אוהבת סרטים אמריקאיים גרועים. הם גורמים לי להרגיש טוב עם עצמי.
    אני הולכת לראות דואטים/שחיטות מוזיקאליות בגמר כוכב נולד. אם אלו הטובים של העונה, מזל שלא ראיתי את שאר העונה…

  11. יניב Says:

    אהבתי ממש את החלק הראשון של הבלוג (אולי פוסט? לא יודע, של "יום שידורים מיוחד" בכל מקרה.)
    ואני אפילו מאוד מזדהה…ישר עלה לי בראש
    "ואמא אומרת שככה אנשים
    כשקשה להם לגמור הם מושכים את הסופים…"
    אני מכיר הרבה אנשים שבולעים ספרים, אני אחד מהם, ושנוטים למשוך את הסופים, רק כדי להשאיר לעצמך, ולו לעוד שבוע, את העולם החדש הזה שהספר מספק לך..

    ואגב,
    אני בעניין של פסיכולוגיה קלינית,
    "אולי כל העניין הזה של חיים מזוקקים ומודעות לערך הזמן המשותף זה שטויות, משהו שאני ממציאה לעצמי כדי לתרץ את העובדה שמה שאני אוהבת בפרידות הוא שלא צריך יותר לצפות ולא צריך להתאכזב, שמוותרים על התלות וכמה שזה משאיר אותך בתוך ריק, איפשהו זו הקלה. לא משנה, לא על זה רציתי לדבר." (סימן שאלה, יום שידורים מיוחד, עידית)

    לא יודע אם נתת את הדעת מספיק על הפסקה הכביכול קטנה ולא-משמעותית הזו,
    מבחינתי היא הייתה הקטע הכי אמיתי ואותנטי בכל הטקסט.
    שיהיה בהצלחה.
    סולידריות, אני לא בטוח שזו מעלה.
    🙄

  12. idit Says:

    מה זה אומר להיות בעניין של פסיכולוגיה קלינית? כל תחביב שכולל את המילה "קליני" נשמע לי קצת מאיים

  13. idit Says:

    עדכון מערוץ MGM: הסרט טין וולף (ובעברית זאב צעיר, תודה רומינגה) כנראה שלא ישודר יותר לעולם, אבל הערב בשעה 20:20 – טנק גירל/פצצה על טנק

  14. יניב Says:

    להיות בעניין של פסיכולוגיה קלינית,
    בשבילי,
    אומר שאני לקראת אמצע תואר ראשון בפסיכולוגיה, ומאוד רוצה ללכת לקלינית,
    as
    פסיכולוג קליני,
    אחרי זה.

    ועצם האיום מעיד על משהו, לא?

  15. idit Says:

    אויש, אולי תחכה עם השאלות הפסיכולוגיות האלה סטייל "עצם האיום מעיד על משהו, לא? מאיפה מגיעה תחושת האיום? ואיך את מרגישה עם זה? 400 שקל בבקשה" עד אחרי התזה?

  16. יניב Says:

    טוב,
    זילזול במקצוע,
    במיוחד כזה,
    הוא לא משהו להתגאות בו,

    מה שכתבתי היה 3/4 בצחוק,
    אבל אם זה מעורר תוקפנות, ממש לא לשם כיוונתי ואני אפסיק וזהו..

  17. idit Says:

    סורי, גם מה שאני כתבתי היה 4/5 בצחוק

  18. לוטה בערפל Says:

    היי! בדיוק זיפזפתי על התוכנית, וראיתי את הכיתוב פצצה על טנק, וחשבתי עליך…
    אפילו אמרתי משהו כמו, "היי! פצצה על טנק… גדול" וזכיתי למבט מבולבל מהבחור המרוח על הספה לידי…

  19. idit Says:

    🙂
    אם תראי אי פעם שכתוב שם זאב צעיר תודיעי לי תכף ומיד במערכת הכריזה

  20. לוטה בערפל Says:

    אני אשאיר עין פקוחה למענך.
    גם ככה אני משוטטת על פני כל הערוצים משהו כמו 34 פעמים בשעה.
    מה קרה לפסיכולוג הקליני? נבהל?

  21. idit Says:

    נראה לי… אני משדרת באד ווייבז לאחרונה

  22. יניב Says:

    למה נבהל? רחוק מזה… אפילו למדתי במיוחד בעקבות הבלוג הזה מה זה RSS ואיך משתמשים בו, כדי שאוכל לעקוב…
    פשוט חשבתי שמיצינו את הדיון הקטן…
    כולם צחקו והכל כשורה…
    אבל בהחלט יש קצת באד וייבס..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: