בית המשפט קבע שבעלי קלנועית חייבים לבטח את כלי רכבם

מדברים הרבה על טוקבקים אלימים באינטרנט. איך אנשים מרשים לעצמם לכתוב נאצות כשהם לא צריכים לחתום את שמם בתחתית. וכמה תרבות האינטרנט מזעזעת וחסרת גבולות וחושפת רמות קיצוניות של כיעור אנושי כשמדובר בטוקבקי הנאצה. 
אבל יש לזה צד שני, נכון? יש גם טוקבקים כאלה שמשתמשים במילה "גאון" בתגובה על כל פוסט כמעט, מכתירים כל בלוגר משועמם שכותב על נסיעה בקו 24 לדוסטוייבסקי של המאה ה-21.  אני לא מדברת על מקרה שבו אתה קורא פוסט שממש אהבת, וחש צורך להגיד שממש אהבת. זה משמח. זה קורה לכולם, זה קורה גם לי. וכמובן, זה קורה לרבים שקוראים אותי, ובצדק גמור. בכל זאת, אני.
אני מדברת על סוגדים סדרתיים כאלה. לפעמים תמצא תגובות סגידה שלהם בהמון בלוגים שונים. לפעמים הם נדבקים לבלוגר אחד ספציפי, אבל מקפידים לסגוד לכל פוסט ופוסט שלו. לפעמים אלה תגובות מפורטות וארוכות שמסבירות עד כמה הפוסט הוא פאר היצירה: "אתה טווה קורים של קסם שברירי בין השורות" וכו'. במקרה כזה יש לי תחושה שהסוגדים נהנים להראות לעצמם ולעולם כמה הם מפליאים להתנסח, והם עושים את זה במסווה של פרגון. לפעמים אלה תגובות קצרות שאין להן שום קשר לתוכן הפוסט, הן רק סוגדות בחצי משפט: "תודה לך, פשוט תודה לך". "אתה מקסים. פשוט מקסים", שוב ושוב ושוב. גם אם הפוסט כולל, למשל, סקירה של עיתוני היום, תוכלו מדי פעם למצוא בין התגובות את אותו "תודה לך, פשוט תודה לך" תמוה.
אני לא כל כך מבינה מה המטרה בזה. אולי להגיד "אני כאן, אני פשוט כאן". אבל אני לא באמת יודעת.
לכן אגב לקח לי כל כך הרבה זמן לכתוב את הפוסט הזה. רציתי לפצח את תופעת תגובות הסגידה ולחשוף באמצעותה איזו אמת בסיסית על הקיום האנושי. אבל כמה שאני לא מנסה (אוקיי, לא ניסיתי יותר מדי. אבל ניסיתי), אני לא מצליחה באמת להבין מה המניע של הסוגדים. אני רק יודעת שמעצבן אותי לקרוא אותם, וגם זה מסיבה שאני לא יודעת להסביר. מה כואב לי?
אז אני שואלת אתכם: מה זה, הסגידות האלה? האם זו גרסה משוכללת של "בלוג יפה מוזמן לשלי", קידום עצמי? אולי זו יוהרה שלובשת במקרה הזה צורה של "אני מחמיא-על"? או סתם בעיית זהות במסגרתה הסוגד מסוגל לתפוס את עצמו רק כמכשיר לסיפוק השחקן הראשי באתר, ואין לגיטימציה לנוכחותו באזור אם הוא לא מתחבב על בעל הבית?
אולי תהיו מוכנים לעזור לי בעניין הזה? אולי יחד נצליח בכל זאת להגיע לאיזו אמת קיומית, ואז אני אוסיף אותה לפוסט ואקח את הקרדיט לעצמי. תרגישו חופשי לקרוא לי גאון.