עם כל הכבוד, כל אחד מסוגל לייצר מחשבות על עצמו

קמתי מחלום רע. כלומר, כזה שאחרי שמתעוררים ממנו מבינים כמה הוא היה רע.
שמתם לב לזה פעם? כשיש רגשות חזקים בחלום, מה שקרה שם לא נראה כל כך חשוב בזמן הערות. לעומת זאת כשאין תגובה חזקה בזמן החלום, התוכן יכול לזעזע בזמן ערות. משהו משתבש במנגנון התגובות בזמן החלימה. אתם יודעים מי כתב על זה פעם. בקלות הבלתי נסבלת של הקיום. שציפור בחלום גרמה לו להתעוררות מינית. ואז כשהוא קם הוא חשב למה זה לא יכול להיות ככה פשוט בחיים – שרואים ציפור וזה קורה. הוא היה פופולרי בשנות השמונים.
איפה הייתי? כן. זה היה חלום מהסוג השני. בזמן החלום הייתה אולי קצת אי נוחות, אבל לא זכור לי שהזדעזעתי ממשהו. ואז ברגע שהתעוררתי הבנתי כמה התוכן מזעזע. אני מצטערת שאני לא מתארת לכם פה את התוכן, אני יודעת שפערי מידע בבלוגים זה נורא מעצבן. אבל זה היה משהו פרטי ודי קיצוני ומעורר חלחלה. אתם יכולים לתאר לעצמכם.
איפה הייתי? כן. ברגע שהתעוררתי הבנתי כמה רע היה החלום. ומכיוון שהתעוררתי שש דקות לפני שצילצל השעון, אמרתי לעצמי שצריך לכתוב איפשהו מה היה בחלום, כי אחרת אשכח.
אבל לא רציתי לקום ולחפש דף ועט, כי אז במהלך החיפוש כבר הייתי שוכחת.
למזלי, כמה ימים לפני כן קניתי גופיית סבא. למה קניתי גופיית סבא? כי ראיתי את טיירה בנקס לובשת גופיית סבא עם חגורה רחבה וזה מאוד החמיא לה. ואמרתי לעצמי: תסתכלי ותלמדי עידית, זה לוק שאת צריכה לאמץ! ואכן, תוך כמה חודשים קניתי גופיית סבא, וחגורה רחבה כנראה לא אקנה לעולם.
אותה גופיית סבא הייתה ארוזה סביב לוח קרטון כזה, כמו שהרבה לבנים של גברים ארוזים. כן, היא הייתה גופייה של סבא אמיתי. לא גופיית כאילו-סבא מזארה. גופייה שאם אני לא הייתי קונה, היה נכנס לחנות סבא עם מקל הליכה וקונה אותה. אז נשאר לי הקרטון שלה בחדר, וגם היה לי עט בחדר, ולקחתי את הקרטון של הגופיית סבא והתחלתי לכתוב עליו כל מה שהיה בחלום.
היה לי קשה לכתוב את זה, אבל עשיתי את המאמץ וכתבתי כל מה שזכרתי. כשסיימתי לכתוב לא רציתי להסתכל על הקרטון אפילו. גם ככה זה לקח לי יותר משש דקות, הכתיבה, וכבר הייתי בפיגור, אז השארתי את הקרטון ליד הכרית וקמתי והלכתי.
לא לקח הרבה זמן לפני שהתחלתי לחשוב: מה אם יפרצו לי לבית? מי שיפרוץ לבית שלי, לא ימצא מה לגנוב, אבל ימצא תיעוד מצמרר של מחשכי התת מודע שלי. ועוד במיטה. תיעוד מצמרר של מחשכי התת מודע שלי שוכב ליד הכרית ומחכה לו. זה נורא. הפורץ הזה הוא אחד האנשים האחרונים שאני רוצה שיפלשו לאינטימיות שלי. אחד האחרונים אם לא האחרון שבהם. וכמה פראיירית אני אצא, לא מספיק שיצאתי פראיירית שפרצו לי לבית, אני אצא פראיירית שפרצו לי לנשמה.
זהו. הנושא שרציתי לכתוב עליו הוא מגיבים. והתחלתי לכתוב על מגיבים, אבל לא בפוסט הזה. ואני מקווה שעד סוף השבוע יהיה מוכן הפוסט על מגיבים, הוא מחכה שיהיה לי פנאי לגיבוש מחשבה. ולשם שינוי הפוסט הזה יעסוק במשהו חוץ ממני. כן, אני יודעת שבלוג נרקסיסטי זה נורא מעצבן. אבל זה מה שאפשר לכתוב כשאין פנאי לגיבוש מחשבה. פשוט מתארים מה קורה, זה נורא פשוט. הסיפור הזה של החלום על הקרטון הוא פילר. אבל רגע, עוד לא סיימתי אותו. הסוף המוזר שלו הוא שגם עכשיו, למרות הפחד מהפורץ, הקרטון הזה עם הפרטים המזעזעים של החלום נמצא עדיין באותו מקום, והוא יהיה שם גם מחר בבוקר.

3 תגובות to “עם כל הכבוד, כל אחד מסוגל לייצר מחשבות על עצמו”

  1. הכלכלן המתוסכל Says:

    זה מעניין, כי בתחילת החודש חלמת שפורצים לך לבלוג. אז אולי יש כאן סגירת מעגל, במובן מסוים. ואולי, רק אולי, היה בחלום הראשון משום נבואה לחלום השני.
    ולעניין הסיומת – המתחיל במצווה, אומרים לו גמור. ובמלים אחרות, ואידך זיל גמור. ובמלים ממש אחרות – אני ממש מצפה לפוסט הזה, שייכתב.

  2. idit Says:

    נכון, באמת פורצים לי לכל מיני מקומות בזמן האחרון. ואני מקווה לכתוב את הפוסט בסוף השבוע.

  3. idit Says:

    ביום א'

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: