יש לי 20 דקות לכתוב פוסט, הייתי דוחה את זה לזמן שבו יש לי מה לומר ויותר זמן לנסח את האמירה, אבל כבר עבר יותר מדי זמן והשרת של בלוגלי עובד בערך פעם בשבועיים אז אני צריכה לנצל את ההזדמנות. אגב, כל העניין הזה של בלוגלי, זה נגמר נכון? אין יותר בלוגלי. זה פיקציה, בלוגלי. עוד דבר שהייתי עושה אם היה לי זמן וכושר החלטה, זה להעביר את הבלוג למקום שבו אנשים אשכרה יוכלו לצפות בו ולא להגיע לדף טעות שאומר לך "בחיי שאין לי מושג מה אתה רוצה מהחיים שלי. בלוגלי? לא מכיר בלוגלי. לך מפה". מכיוון שזה לא יקרה, אני עובדת בינתיים על לשכנע את עצמי שחוסר הזמינות לצפייה ברוב שעות היום הופך את הבלוג לקשה להשגה, ומכאן גם נחשק יותר. רוצים לקרוא בלוג בישראבלוג? הופ, הנה לכם בלוג בישראבלוג. רוצים לקרוא את סימן שאלה? אז אתם רוצים, אז מה. אולי סימן שאלה בדיוק לא רוצה שתקראו אותו? עשר פעמים יופיע לכם מסך "לא יודע מי זה בלוגלי לכו מפה", וכבר תתהו לרגע אם אולי דמיינתם את הבלוג סימן שאלה ואת הפייה הקסומה עידית שכותבת בו. ובפעם האחת עשרה, כשסוף סוף ייפתחו בפניכם שערי בלוגלי, תרגישו כאילו מצאתם אוצר יקר מפז. חלון הזדמנויות נדיר נפתח בפניכם, ואתם תעניקו כבוד למעמד. לא קמים מהמסך לקחת קולה כשנפתח לכם סימן שאלה! לא בודקים אם כבר התחילה התכנית שחיכיתם לה  בטלוויזיה! ותתענגו על הקריאה, ותגידו "ירד לי מהבלוג של רביב דרוקר כי הוא נגיש מדי. אבל הבלוג הזה, סימן שאלה? אף פעם לא נמאס לי ממנו".
אגב הבלוג של רביב דרוקר, אני בעיקרון לא קוראת אותו, אבל אחד המגיבים שם נזף בו שבלוג לא יכול להתעדכן רק פעם בשבועיים ורביב דרוקר נורא התנצל ואמר שזה בגלל הילד שלו שהיה חולה והעבודה, ואני בתור אחת שלא מגישה תכנית בטלוויזיה ואין לה ילד חולה מאוד התביישתי בעצמי. אמרתי לעצמי עידית, את חייבת לעדכן גם. החלטתי באותו רגע שאכתוב על בחורים שעוברים ברחוב והמחשבות שלי עליהם, למרות שכרגע זה נושא שלא נורא מעסיק אותי.
זה מה ששמתי לב אליו: כשאתה לבד, אז כל בחור שעובר ברחוב יכול להיות אהבת חייך, וזה מאוד מרגש. בעיקר כשאתה מסתכל עליהם ממרחק בטוח. כשאתה עם מישהו, אז אתה יכול לראות פוטנציאל בבחורים שעוברים ברחוב, אבל יושב לך בראש שזה פוטנציאל שאתה לא יכול לממש, וזה לפעמים מרגיע ולפעמים מתסכל מאוד. כשאתה בדייט גרוע, ואתה נוסע באותו רכב עם הבחור הגרוע שאתה לא מעוניין בו, אז אתה מסתכל החוצה ונראה כאילו הרחובות מלאים בבחורים בדיוק לטעמך שבטח גם יש להם אופי נהדר ונורא בקלות יכולים היו להיות בני זוגך, אם רק לא היית תקוע כאן באוטו עם ההוא.
וכשאתה מכיר מישהו באינטרנט ומתחיל להתכתב איתו, ואין לך מושג איך הוא נראה, פתאום מתחדדים לך כל האנשים המכוערים ברחוב. כי אתה חושב, מה הסיכוי שיש לי כימיה עם הבנאדם והוא גם יפה? אפס. הוא בטוח מכוער. אבל איזה מין מכוער? אף פעם לא שמת לב למגוון העצום של כיעור אנושי. כל אדם שעובר בשדה הראייה שלך הוא מכוער מסוג אחר. ואתה חושב, אולי הוא מכוער כזה? ואולי בעצם הוא מכוער כזה? אלוהים, יש כל כך הרבה! במקביל יש לך גם חזיונות סיוטיים שבהם הוא יפה וחתיך ואז אתם נפגשים ולא משנה כמה אתה משקיע בביגוד ובאיפור ובשיער, ברגע שהוא רואה אותך נופל לו הלב והוא חושב לעצמו "מה זה, היא לא כוסית בכלל. איך אני יוצא מזה עכשיו?", אבל המחשבות שלך על עצמך הן פחות מעניינות מהתצפיות שלך על אנשים אחרים. עם כל הכבוד, כל אחד מסוגל לייצר מחשבות על עצמו.

21 תגובות to “”

  1. אדר Says:

    א. כחידוש, ואולי כהתכתבות מתוחכמת עם הפוסט הזה, הרידר שלי החליט שלמרות שכתוב (1) ליד סימן שאלה, כשנכנסים הוא אומר שאין פריטים שלא נקראו בסימן שאלה.

    ב. מעניין שבחרת לכתוב בזכר.
    ג. תמיד צריך ג'.

  2. אדר Says:

    מה קורה עם הרווחים פה קיבינימט

  3. ירון Says:

    זה קצת מזכיר לי את התחושה כשחיפשתי רכב. על כל רכב שהלכתי לראות הרגשתי שהוא יכול להיות שלי, אבל מצד שני יש טובים יותר. ואם הייתי מתמהמה ומישהו אחר הקדים אותי וקנה אותו, הייתי מתבאס שאולי זו היתה ממש מציאה ופיספסתי אותה…
    אני ממש עושה מאנשים חפצים.

  4. הכלכלן המתוסכל Says:

    הפוסט הזה נקטע לפני הסוף. הקהל מוחא מוחה.

  5. ז'אן ז'אק Says:

    אני אצטרף לאדר ב'מעניין שבחרת לכתוב בזכר'. כלומר קראתי פעמיים לפני שהבנתי שהבעיה היא לא בהבנת הנקרא שלי. או שאולי רביב דרוקא כתב את הקטע הזה.
    יש טענה שגברים ונשים שנמצאים בזוגיות הם יותר מושכים. אבל טוענים כל כך הרבה דברים שכבר אי אפשר להאמין לכולם על אוטומט. (ואפשר לממש כל פוטנציאל, השאלה היא כמות האנרגיה שמתבזבזת)

  6. דרומי Says:

    יש! הצלחתי לגלוש ל'סימן שאלה'! זה יום המזל שלי!

  7. idit Says:

    אני מתנצלת שהפוסט נפסק באמצע, נגמרו לי ה-20 דקות.
    ולגבי הלשון זכר: קל לי יותר לכתוב ככה כי אני מרגישה פחות מודעת לעצמי, כאילו כשאני מדברת על עצמי ואל עצמי תוך פנייה ישירה אליי זה יותר מדי התעסקות עצמית, ולעומת זאת כשמדברים בלשון זכר זה יותר כללי וניטראלי. אלה שטויות כמובן, זו תוצאה של חשיבה פאלוצנטרית שהיא תוצאה של הבניה חברתית וכולי, ובחיים האמיתיים אני עושה מאמץ שלא ליפול לבורות האלה, אבל בבלוג זה קשה. במיוחד כשאני כותבת על נושא כזה ואז כשאני מדברת על עצמי בגוף שני נקבה אני מרגישה כאילו זה טור בזמנים מודרניים.
    אכן, יום מזל.

  8. idit Says:

    חוץ מזה, זה גם תכסיס ספרותי הכתיבה בלשון זכר.
    יום מזל!

  9. שחר Says:

    הפוסט נגמר בדיוק איפה שצריך, הקהל מוחא כף, ומוחה על דברי הבלע של הכלכלן.

  10. idit Says:

    : )
    אין כמו הקהל כאן. לכן אשאר בבלוגלי לנצח!

  11. שחר Says:

    גם בגלל זה וגם בגלל שלעולם לא יהיה לך מספיק זמן גישה כדי להוריד אלייך את הגיבוי המלא של הבלוג. לפחות לא לפני שמשה יזכה בחסינות.

  12. אלמה Says:

    אני עם הכלכלן, הפוסט נפסק באמצע.
    באמת נראה לך שכל אחד יכול לייצר מחשבות משל עצמו?
    את לא מכירה את האנשים הנכונים (או שאולי דווקא כן)
    המממ… צריך לחשוב על זה

  13. idit Says:

    כן, הייתה לי תחושה שהוא נקטע בפתאומיות אבל כמו שאמרתי, אילוצי זמן ונגמרו לי הדברים לכתוב וכו'.
    אולי כפיצוי, אתחיל את הפוסט הבא מהשורה האחרונה של הפוסט הזה.

  14. אורן Says:

    הכתיבה בלשון זכר היא דווקא מובנת לחלוטין. ואני חושב שטוב נעשה אם נוכל, בעברית, להתעלם מהעובדה שהשפה מבדילה בין המינים ולהשמיט (בלב) את סיומות המגדר.

  15. הכלכלן המתוסכל Says:

    עידית היקרה – משהו קרה לי. הרגשתי לא טוב. אולי אכלתי ביצה עם סלמונלה. כך או כך, יצא שכתבתי מוחא, בעוד שהתכוונתי למוחה. שתי פעולות שונות בתכלית, שיש שיאמרו, הפוכות לחלוטין עד כדי מבוכה. רוצה לומר, במקום לתאר מצב גרוטסקי ונדכא בו הקהל יושב ומוחה, קרי, יוצא בתרועות בוז ומטיח עגבניות מרקיבות בבמה, נוצר מצב בו תואר בפני הכותבת קהל עולץ וצוהל, מתפקע מעל גדותיו מרוב פליאה, הערכה ואושר, יוצא מגדרו במחולות מחניים, ועושה הכל על מנת שיבוא כבר השלום העולמי המיוחל ועוזי חיטמן יקום מקברו.
    אנא, תקני את המעוות, ומחקי מיד לאחר מכן – במחילה – את התגובה המטופשת הזו.
    ליל מנוחה וחלום

  16. אדר Says:

    איש, איזה לחוץ.

  17. idit Says:

    קיבלתי אישור ממנו להשאיר את התגובה האחרונה, אחרת הייתי מוחקת.
    רק רציתי להבהיר.
    יום מזל!

  18. לא Says:

    ישראבלוג! כי מיליון פקאצות לא טועות.

    או שכן.

  19. idit Says:

    חם היום כמו בגיהנום

  20. אדר Says:

    Sing it sister

  21. אסי Says:

    זה נכון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: