חלמתי שמישהו פרץ לבלוג שלי. כתב פוסט שתי שורות כזה, מזלזל, פוסט דחקה. והעלה אותו, וזה מה שראיתי כשעלה העמוד. זה כל מה שהיה לי זמן לחלום. לא התפניתי לפרש לעצמי את החלום, למרות שעכשיו כשאני כותבת על זה אני יכולה להגיד שהפורץ הוא בטח שילוב של שני אנשים, או שלושה, אבל מה זה אומר מעבר קצת קשה לי להגיד.
מכיוון שחלמתי על הבלוג, ביליתי את היום באיסוף אבחנות בשקל למטרת כתיבת פוסט בבלוג.
למשל כשיצאתי מהבית חשבתי שכאן תמיד יש אנשים. בכל שעה ביום, בכל שעה שתצא לרחוב יהיה שם מישהו ששייך לאותה שעה. בשבילי זה נורא, כי אני מרגישה שאיבדתי את השעות בהן אפשר להרגיש שאתה היחיד. וההצפה האנושית מזכירה לי את הקאו סן, ואולי את תאילנד בכלל, שאין בה לילה ויום ותמיד הכל פתוח ומוצף וכל אחד נלחם על מקומו. אולי זה עניין של אסוציאציות, אולי אם הייתי נוסעת פעם לניו יורק, אז זה היה מזכיר לי משהו זוהר וחיובי יותר.
אחר כך כשכבר הייתי בבית וראיתי את התכנית הראשונה בעונה השנייה של קרב סכינים, חשבתי שאני צריכה לכתוב משהו על איך כשאני רואה קרב סכינים אני מבינה למה אנשים אוהבים ספורט, אבל לא הייתי ממוקדת מספיק כדי להסביר בדיוק איפה נקודות הדימיון בין השניים ולמה זה מעניין.
ואז גיא פינס אמר על אחת המנות שהגישו לו, שיש בה חוש הומור. וחשבתי שאכתוב איך כל התכונות האלה שאני רגילה לחשוב שנמצאות במילים, כמו חוש הומור למשל, אפשר למצוא אותן בדברים שמחוץ למילים, בדברים שאפשר לחוש. ובעצם חוש הומור, שקוראים לו "חוש" אבל הוא לא אחד מחמשת החושים, יכול להגיע ישירות דרך החושים הפיזיים ולא להיות מתווך באמצעות סימנים.
 וגם לכתוב שזו מתנה, היכולת להבחין בחוש הומור שנמצא באוכל. שלא לדבר על היכולת להרכיב מאכל שיש בו חוש הומור. אני לא חושבת שאני מסוגלת להבחין. אני מסוגלת אולי להבחין בחוש הומור בציור, וגם זה משהו. למרות שציור, ומילים… נו. זה ייצוג. אוכל זה מרשים באמת, כי זו היכולת לנתק את התכונות ממערכת של סימנים ולחבר אותן לחיים עצמם.
אחר כך ידעתי שאני צריכה לצאת מהבית היום עוד פעם אחת אחרונה, והתבאסתי שיהיו בחוץ אנשים ומסוג האנשים שיהיו בחוץ. אז סיפרתי לעצמי את הסיפור שאני מצליחה לספר לעצמי לפעמים: שהשכן שאני הכי לא רוצה לראות, עדיף על השכן ההוא שיכול היה להיות לי. ולצאת בשעה הזו לרחוב הזה, זה עדיף על הרחוב ההוא וכולי. כשאני משתכנעת, אני מצליחה לראות בבהירות תמונה של העולם שלי בדיוק כמו שהוא, עם כל המועקה שבו – סדר היום, המיקום הפיזי של הדברים, המיקום של האנשים – ואני רואה איך הכל מסודר בקפידה בדיוק כמו שאלוהים רצה שיהיה, והסדר הקיים הוא הסדר הטוב ביותר האפשרי. אני מעמידה פנים שאני מבינה את הסדר לכמה דקות, כי זה מרגיע.
זה שינוי מרענן מהמצב שבו אני נמצאת בדרך כלל, ובו אני מדמיינת את העולם שלי מסודר אחרת, ומאמינה שהוא באמת צריך להיות מסודר אחרת, וחושבת למה הוא לא מסודר אחרת ולמה אי אפשר להגיע לסדר הזה ומה מזה באשמתי ומה באשמת כוח עליון ורע.
אני מניחה שיש כל מיני כתות ושיטות ניו אייג' שמלמדות לעשות בדיוק את אותו הדבר – לראות את הדברים כמו שהם ולהאמין שככה הם צריכים להיות. עם איזה הסבר פשטני שיתאים לתרגיל הפשטני. אבל כשאני עושה את זה, אני קוראת לזה "הטוב ביותר מבין העולמות האפשריים", ואז אני מרגישה שזו שיטה לגיטימית שיש לה מקורות מכובדים בפילוסופיה של העת החדשה.
עוד דבר שרציתי לכתוב עליו הוא עד כמה אישי יכול להיות בלוג ומה זו בעצם חשיפה ואיך ההגדרות לביטוי עצמי ונוכחות באינטרנט השתנו בעקבות הרשתות החברתיות ועכשיו בלוגרים שזהותם לא גלויה נכחדים. אבל אני מנצלת את הדקה של השקט שהתרגיל שלי והכתיבה נתנו לי כדי לסיים את היום. הפקדתי היום מספיק מעצמי כאן כדי שאף אחד לא יפרוץ לי בחלום לחלל שהפקרתי.

22 תגובות to “”

  1. ז'אן ז'אק Says:

    כמו שנוהגים לומר שיש דברים שלא מכבסים בחוץ ( אמרה פולנית-יהודית-עתיקה ), כך נראה לי שיש דברים שהתת-מודע צריך לעקל לעצמו לבד בשעות השינה ולא לשתף בכך את האזור המודע.
    חוש הומור זה החוש השביעי?

  2. אורן Says:

    ואנחנו הופכים כל סוג של מומחיות, של אומנות, לשפה משל עצמנו. כי בכל מומחיות יש סט של פעולות סימבוליות, שתופסות את התפקיד של מלים. כמו שבבישול, אתה יכול לקבוע את דרגת העשייה של משהו. או בבניית רהיטים, אתה יכול לקבוע את הקישוט בפינה, ואז ההקשר ההיסטורי שאומר מתי השתמשו בקישוט הזה משמש אותך להגיד משהו. ובשפה, תמיד אפשר יהיה להגדיר הומור – למשל, על ידי שימוש בשני הקשרים עם משמעות ניגודית באותו מקום (נניח להוסיף תבלין חריף קצת לקינוח [זו דוגמא די רחוקה מהמציאות, פשוט זה מה שעלה לי לראש עכשיו]).

    אני לוקח לך קצת מהפרטיות עכשיו, בעצם כתיבת התגובה הזו . הרי קוראים הם הגורם לאיבוד הפרטיות. אבל אני מקווה שאת עדיין מהאנונימיות. חלק מהקסם בכתיבה שלך הוא שאני לא מכיר אותך מחוץ לדפים האלו – שהם כל מה שיש.

  3. שחר Says:

    יש משהו בצפיה בקרב סכינים שבאמת יכול להזכיר התרגשות של צפיה בספורט, אבל זה רק בכאילו, כי בסופו של דבר אין שם חוקים ברורים, ואנשים אוהבים ספורט גם, אולי בעיקר, בגלל החוקים הברורים. זה מנחם לדעת שיש מקום כזה שבו החוקים ברורים, שמי שרץ מהר יותר יגיע ראשון לקו הגמר, ואז ינצח, ושגיא פינס לא יוכל להגיד שהוא רץ קצת מוגזם, ושתנועות הידיים היו פרועות מידי אז נוריד לו שתי נקודות ודווקא זה שהגיע שני ינצח פתאום.

  4. ק.ה. רומינגה Says:

    (חיפש לשווא את בדיחת הגבינה של ג'ון בלושי מבית החיות ונותר עם התהיה: עמבה היא סוג של סלפסטיק או שמא קומדיית מצבים?)

  5. idit Says:

    רומינגה – נראה לי שעמבה היא סלפסטיק, וקומדיית מצבים זה משהו יותר בכיוון מרגרינה. אבל כמו שאמרתי אני לא בטוחה שיש לי את היכולת לזהות.
    שחר – זה ממש נכון, באמת החלק של השיפוט בתכנית נראה קצת שרירותי ופחות מוצלח מההכנה וההגשה (למרות שהפעם זה השתפר יחסית, כל הטועמים כולל גיא פינס היו באמת מומחים). (כמו כן, אני רואה עכשיו בטבלאות הרייטינג שרק אתה ואני צפינו בזה, וכל השאר ראו "לראשונה בהיסטוריה – אחד נגד אחד!!!!!" )

  6. idit Says:

    ואורן – בכ"ז מילים נשארות רק בגדר ייצוג, בניגוד לאוכל שהוא לא רק. או שגם מילים הן לא רק אבל אוכל הוא יותר? בכולופן אני שמחה שמפרים את הפרטיות שלי בתגובות כי אם אף אחד לא היה קורא ולא היה מגיב לא נראה לי שהייתי נהנית מהפרטיות.
    ז'אן ז'אק – יכול להיות, הפסקתי לספור מתישהו

  7. שחר Says:

    היי, דווקא ראיתי את אחד נגד אחד (לא היה ולא נברא, זה נגמר באחד נגד שלושה, אבל שניים מהשלושה וגם האחד טעו, אז נשאר רק אחד מהמאה שלקח מאה ומשהו אלף שקלים), כך שראיתי רק את השיפוט של הקינוחים.
    אבל כן, זו תכנית שרלטנית. לא מזמן התפרסמה איפשהו (אם יהי לי כוח אחפש איפה) כתבה מצילומי Iron Chef, הסתבר שם למרבה החרדה שבעצם השף שיתמודד נבחר מראש ולאולפן מגיעים כפילים של שני האחרים בלבד, שלא לדבר על העובדה המזעזעת ששלב השיפוט לוקח יותר מידי זמן, כך שהשפים נדרשים להכין את המנות שאחרי המנה הראשונה פעם נוספת מחוץ למסגרת הזמן הקצובה של התחרות (ובהרבה פחות לחץ) מעניין מה קורה בקרב?
    ועודד מנשה באמת הפתיע אותי עם האיטלקית, את חושבת שהוא למד כמה משפטים במיוחד לתכנית או שהוא באמת יודע (עד עכשיו הנחתי שהוא נבחר להנחות את התכנית כי הוא הטאלנט היחיד בארץ שיודע צרפתית (אני לא מאמין שכתבתי טאלנט, אני הולך לחפש בית קברות ולזרוק את עצמי אליו (טוב לפחות לא טיפטפו עליי טחינה)))

  8. idit Says:

    כפילים??? ולא מזהים שזה לא הם? מה, כאילו לא מבדילים ביניהם כי הם יפנים?
    אני די בטוחה שזה לא היה כפיל של סטפן שהיה שם אתמול, למרות שדי ברור שייתנו לחדש להתחרות בתכנית הראשונה. ואם מכינים את המנה פעם נוספת מחוץ למסגרת זה לא כזה נורא בעיניי, כל עוד הם הצליחו לייצר מנה אחת בזמן, שיעשו כמה אקסטרות מחוץ לזמן.
    עודד מנשה הפתיע גם אותי, הוא לא ממש היה הטאלנט החביב עליי אבל חייבים להתרשם מהשליטה שלו בשפות זרות. היה איזה קטע שהוא פספס משהו שהשף אמר לו באיטלקית, אבל אפילו רק היכולת לשאול את השאלות ראויה להערכה.
    (אח, משה. אני מחבבת אותו מאוד. את שחר קצת יותר. שחר אתה מחבב את שחר? אתה מזדהה איתה בגלל השם?)

  9. שחר Says:

    את משה אני בהחלט מחבב, לגבי שחר אני לא ממש סגור עדיין, אבל אין ספק שמשה יצא פארש כשלא נתן לה את מאה הפזוס האומללים שלו כדי שתוכל לזכות בפלאפל.
    אה כן, הנה הכתבה.

  10. אדר Says:

    לטעמי זה די ברור שהשופטים בקרב סכינים אוכלים את המנות יומיים אחרי צילום התכנית… יש מעין חוסר קשר בולט בין האולפן שבו מתמודדים ובין האולפנון של השופטים. נראה תלוש כזה.
    מה גם שהשופטים מקבלים מספר מנות ונראה שהשפים מכינים רק מנה אחת.
    ובלי קשר: עידית, את משהו מיוחד.
    וגם: שחר לימדה ערבית בתיכון שלי.

  11. idit Says:

    אני זוכרת שאמרת את זה בזמנו, אבל מכיוון שלא ראו אותה כמעט בסדרה אז המידע הזה התפוגג ברקע. עכשיו זה נהיה מעניין: היא הייתה נחמדה בתיכון?
    רגע,
    רגע רגע.
    מה זה לימדה ערבית בתיכון שלך?
    את בת 26
    היא בת 27

  12. אדר Says:

    אני פרודיג'י, סיימתי תיכון בגיל 13.
    סתם.
    אמרתי שהיא לימדה ערבית בתיכון שלי, לא שהיא לימדה אותי.
    אני לא מכירה אותה, אבל היא לימדה חברים של אחי הצעיר… אומרים שהיא נחמדה. או כמו שנעמה אמרה: "מורה, נו, כולם שונאים מורים, מי אוהב את המורה שלו, אני יודעת שאני לא". כן, כי את זונה טיפשה.

  13. אדר Says:

    רגע.
    עכשיו כשקראתי את זה הבנתי שהבדיחה בהתחלה היתה בכלל לא הגיונית.
    שכחו מזה, מאוחר בלילה.

  14. ירון Says:

    וואי, אני חייב להגיד משהו. (יש מצב שכבר אמרתי את זה פעם… אנ'לא זוכר).
    כשראיתי את "קרב סכינים" לראשונה הרגשתי שאני מפספס משהו. כל החיים שלי חשבתי שאוכל שמכין שף זו פלצנות לשמה. אבל כשאנשים יקרים ומכובדים כמו מני פאר מתרגשים כל כך מאוכל, אולי יש פה משהו? אז הלכתי לאיזושהי מסעדה, שמוגדרת כמסעדת שף (בלי שמות) ומה אני אגיד לכם. א כ ז ב ה. לא התרגשות ולא בטיח. האוכל של אמא שלי בשבת פי גוגל יותר טוב, והוא גורם לי התרגשות אמיתית!
    אז שלא יעבדו עליכם!

  15. idit Says:

    מני פאר?

  16. ירון Says:

    כן! הוא בחור רציני, לא? הוא היה השופט בפרק שראיתי.
    המנה שסטפאן הכין באותו יום הכילה אורז בר, ומני אמר שלבשל אורז בר זה לקחת על עצמך סיכון רציני. יא אללה, אין לי מושג איך אני זוכר את הדברים האלו.

  17. idit Says:

    אז תצפה פעם בפרק עם אלפרדו. אמא שלך טובלת את העוגה של שבת בחנקן נוזלי?

  18. שחר Says:

    איך היה היום? שוב ראיתי רק את השיפוט של הקינוח, אבל הפעם בלי שום קשר לאברי גלעד. איך קורה שבינתיים עוד לא הביאו אף אחד מהישרדות לשפוט שם?
    וחשוב הרבה יותר, ראית במקרה gossip girl ("אחת שיודעת")?

  19. idit Says:

    לא, החלטתי שאני זקנה מדי לסדרות תיכון. וגם אני ראיתי רק מהשיפוט של העיקרית, כשזה סטפן זה פחות מעניין אותי מאלפרדו.
    חוצמזה אני צריכה לכתוב פוסט חדש אבל ביומיים האחרונים הצלחתי להיכנס לכאן אולי פעמיים, כי השרת נופל כ-ל הזמן. מה יהיה?

  20. שחר Says:

    לא, אל תגידי דברים חסרי אחריות כאלה. נסי לחשוב מה זה אומר על האפשרות שמחר תגיע הפריקס אנד גיקס או My so called life החדשה.
    נסי לעבוד עם Windows Live Writer, זה יכול לעזור.
    כן, כן, פוסט חדש.

  21. idit Says:

    ווינדוס לייב מה? אני לא רוצה ללמוד דברים חדשים, אני רק רוצה להיכנס לבלוגלי בלי שתשע פעמים מתוך עשר השרת ייפול. אני רק רוצה להיכנס לבלוג שלי.
    חוצמזה ההגיגים שלי נראים קצת תלושים בתקופה סוערת זו בבלוגוספירה

  22. לוטה בערפל Says:

    למה תקופה סוערת? מה קרה?
    אני כל כך מחוץ ללולאה…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: