החלטתי* לא לצפות בטקס האוסקר השנה, למרות שהשנה זה הטקס הכי מיוחד. פעם ב-23 שנים.
פעם הייתי נשארת ערה כל הלילה לצפות, ובסוף היו אומרים "אתה, כן, אתה, הילד הקטן שצופה בנו בבית, אולי יום אחד אתה תהיה כאן על הבמה!". אז הפעם שכנעתי את עצמי שאני כבר לא אהיה שם אז זו סתם תהיה עוגמת נפש לצפות והאוסקר הוא בעצם מפלט מהחיים האמיתיים ואחרי שהשידור מסתיים התיעוב כלפי החיים האמיתיים שלי רק גדל אז בכלל יוצא שהחלטתי* החלטה בריאה.
אבל עכשיו יש את כל השידורים לקראת, וכואב לי הלב. אני מתה לצפות בזה. אני מפחדת שבופור יזכה ואני אפספס. אני אולי הבנאדם היחיד במדינה שקצת מקווה שבופור לא ייקח את הפרס. אני וערן קולירין.
מי שצופה וקורא – תחשבו עליי כשהם זוכים. אם הם זוכים. תגידו "הו, הלוואי ועידית הייתה פה כדי לראות את זה. אבל בזכות העובדה שאנחנו חושבים עליה, היא אכן כאן, איתנו, ברוחה".
תודה מראש. צפייה נעימה.
*מה זה החלטתי, חצי מכורח הנסיבות כזה. תודה מראש. צפייה נעימה.
? 
פברואר 25, 2008 ב- 8:46 pm |
לא זכו. דווקא על פי התגובות בווינט, הרבה אנשים לא רצו שהסרט ינצח.
לי לא היה ממש אכפת. גם מעולם לא הצלחתי לצפות בטקס בשידור חי. לא מסוגלת. תמיד רציתי, אבל תמיד נרדמתי באיזור 2 לפנות בוקר. כל כך קרוב, אבל לא.
אפילו את המחוייבות של הצפייה לא הייתה לי. מעולם. ככה הבנתי שלבמה אני כבר לא אגיע.
פברואר 25, 2008 ב- 8:53 pm |
או, כן, טוב שכל כך הרבה אנשים קוראים אותי וכמו כן שלכל כך הרבה אנשים אכפת מהאוסקר.
אני אומרת לך, מזל שקמתי ברבע לשש, הדלקתי הטלוויזיה, שמעתי את פנלופה קרוז אומרת אוסטריה, וחזרתי לישון.
פברואר 25, 2008 ב- 10:21 pm |
הבנתי (מה הבנתי, ראיתי בגרייפס), שהיה איזה לייב בלוגינג על האוסקר, למה לא השתתפת?
ואם אנחנו כבר בשאלות – למה את לא באה אף פעם לבלוגינג שלנו?! התכנים שם מתחילים להיות צחיחים כמו מדבריות אנגולה.
פברואר 25, 2008 ב- 10:31 pm |
לא השתתפתי בזה של האוסקר כי אני מתביישת. חוצמזה לא צפיתי באוסקר. רק בסרט הזר וגם זה רק אחרי שלא מצאתי אף אחד שאני אהיה איתו ברוחי בזמן הסרט הזר אז הייתי צריכה להיות עם עצמי ברוחי.
פברואר 26, 2008 ב- 8:53 am |
ככה קוראים לשטויות שלנו? לייב בלוגינג? זה כמעט נשמע מגניב.
כמעט.
פברואר 26, 2008 ב- 9:31 am |
עכשיו אני מרגיש הרבה פחות רע עם עצמי שלא צפיתי. אני לא לבד. תזכירו לי מה אמרו על צרת רבים ? (;
ועוד אצלי המצב חמור יותר כיוון שיכולתי להקליט (בעזרת ה PVR הנפלא שלי) ורק מתוך עצלות לא עשיתי זאת. נו מילא, בכל מקרה אני כבר הולך לגהנום. אז למה להתאמץ?
פברואר 26, 2008 ב- 10:14 am |
גם אני לא רציתי שבופור ינצח. סתם כי מגעיל אותי שסרטי יורים-בוכים יזכו באוסקרים.
ובחיים לא צפיתי באוסקר כי זה תמיד נראה לי שעמום ובזבוז זמן. לא שאני לא מבזבז זמן, להיפך, אבל לקום באמצע הלילה בשביל לבזבז זמן זה משהו שאפילו אני מצליח להימנע ממנו.
איזו תגובה מתנשאת יצאה לי, אני ממש גאה בעצמי.
פברואר 26, 2008 ב- 10:53 am |
כן, לגמרי מתנשאת. אבל אתם הקיבוצניקים תמיד חשבתם שאתם טובים יותר משאר העולם. למה לקום באמצע הלילה לצפות באוסקר כשאפשר לקום באמצע הלילה לקטיף בננות, או משהו?
בופור שייך לז'אנר יורים בוכים? חשבתי שזה ז'אנר שנכחד כבר.
פברואר 26, 2008 ב- 11:35 am |
אני רוצה במסגרת הפורום הקולנועי הזה להגיש תלונה נגד ייס שמחקו לי את הערוץ היחיד שראיתי לאחרונה, ייס מוביס. ולשאול אותם: אז להוסיף ערוץ ושבועיים אחרי זה להוריד אותו זה משהו שאתם גאים בו? הא???!
פברואר 26, 2008 ב- 12:09 pm |
יורים-בוכים, נו. חיילים רגישים כאלה, אבל רק כלפי עצמם. ובטח אומרים בסרט כל הזמן "לשקר אותי/ך/נו" ו"כנה". לא שראיתי או שיש לי כוונה לראות, אבל זה הרושם שנוצר.
לגבי זה שאנחנו חושבים ת'צמנו, תראי. כל מיני מוצלחים בעיני עצמם תמיד אומרים כמה חשוב להגיד לעצמך שאתה טוב ומוצלח ושבסוף תשתכנע ובאמת תהיה טוב ומוצלח. ככה זה עובד אצלנו: אחרי כמה עשרות שנים של להגיד לעצמנו כמה אנחנו טובים וכמה כל השאר זבל, זה הפך להיות עובדה מוגמרת. הסיבה היחידה ששאר העולם עוד לא קלט את זה היא שהם מספרים לעצמם כל מיני סיפורים מגוחכים, שהם שווים משהו וזה.
פברואר 26, 2008 ב- 1:08 pm |
כן, אבל חשבתי שיורים ובוכים זה סרטים על חיילים רגישים עם דילמות מוסריות מתקופת האינתיפאדה בעיקר, ולא ידעתי שעוד עושים סרטים כאלה, או שבופור נופל לקטגוריה הזו. את הספר קראת?
פברואר 26, 2008 ב- 2:04 pm |
העם היהודי לא סבל מספיק?
פברואר 26, 2008 ב- 2:19 pm |
אז לא קראת את הספר, ולא ראית את הסרט, ועם זאת אתה מאוד נגד. זה משהו שחייבים לכבד.
אגב, למה אתה לא שם יותר לינק לבלוג שלך בתגובות? כי אתה לא רוצה שיהיו ראיות שיקשרו אותך לכאן?
פברואר 26, 2008 ב- 2:40 pm |
תראי, יש המון סרטים/ספרים/דיסקים בעולם, אי אפשר להשתלט על הכל בגלגול אחד, אז אני מסנן מראש את מה שלא נשמע משהו. כמובן שחלק מהעבודה זה לשכנע את עצמך שבחרת נכון, זה משהו שאפשר להבין.
ראיות שיקשרו אותי לכאן? לא הייתי מחמיא לעצמי עד כדי כך. סתם כי כשאני מגיב מהעבודה אני מתעצל להכניס מייל וקישור לבלוג, אולי פעם אחרת. מהבית עדיין יש לינק. חוץ מזה, אני כבר לא כל כך כותב בבלוג, כך שחבל להטריח את רבבות קוראיך. אולי באמת אני אכתוב משהו?
פברואר 26, 2008 ב- 2:59 pm |
אולי באמת?
אני מציעה שתקרא את אם יש גן עדן ותכתוב ביקורת
פברואר 26, 2008 ב- 3:57 pm |
רעיון גאוני! טוב, לא.
אני ממילא חייב לכתוב ביקורות ספרים כי התקבלתי לפורום קוראים משפיעים, אבל זה לא מתאים לבלוג שלי.
פברואר 26, 2008 ב- 4:05 pm |
היי, לינק!
תודה על ההשקעה גבר.
קבל מתנה – http://www.text.org.il/index.php?book=0501115#perek
פברואר 26, 2008 ב- 4:23 pm |
אמרתי לך, מהבית יש לינק, מהעבודה אין. בלי להשקיע.
לגבי המתנה, תודה על ההשקעה כפרה, אבל אני לא מניח על הדבר הזה באורך הגלות את העיניים בלי לקבל מאלוהים אישור חתום שהוא משאיר אותי עוד שעתיים בעולם המסריח שלו במקום השעתיים שייקח לי לקרוא את זה.
פברואר 26, 2008 ב- 4:37 pm |
מה? כבר חזרת הביתה יא נבלה? עוד לא חמש!
פברואר 26, 2008 ב- 4:40 pm |
מה נבלה מה? קיבוץ. מתחילים לעבוד ב- 6 וחצי, גומרים בשלוש וחצי. תשע שעות. חמש דקות אחרי זה אני בבית. תודה ושלום.
פברואר 26, 2008 ב- 5:00 pm |
אה, אז אני מתנצלת. פשוט לא ידעתי שאתה תאילנדי.
פברואר 26, 2008 ב- 8:11 pm |
אני אסקימוסי, לא תאילנדי.
פברואר 26, 2008 ב- 8:38 pm |
אז זה אומר שאתה כן תאילנדי?
פברואר 26, 2008 ב- 11:07 pm |
אני תאילנדי, את מושית. כיף?
פברואר 26, 2008 ב- 11:20 pm |
לא הבנתי למה אתה חושב שיש לי בעיה להיקרא מושית, אבל ניחא. אני בכלל לא כאן. סיימתי כרגע לצפות בשידור הערוך והמתורגם ואני מאוכזבת – לא ראיתי את סת' רוגן, לא ראיתי איך מחזירים לבמה את זאתי שהמוזיקה קטעה, והתבאסתי שוב כשאוסטריה זכתה. ליל מנוחה.
פברואר 26, 2008 ב- 11:28 pm |
אין לך בעיה להיקרא מושית ולי אין בעיה להשתייך לעם התאילנדי המפואר ורב המעשים. לילה אור.