רגיל ורגיל

טוב, טוב. אני לא אהיה בלוג הישרדות. אני לא אהיה בלוג הישרדות. הנה אני פותחת פוסט חדש ביום ראשון, יום שאין בו הישרדות. סתם ככה כי יש לי דברים אחרים להתעסק בהם בחיים.
הרבה דברים.
למשל – דני רובס מוציא אלבום חדש. זה די מרגש, כי כבר הרבה שנים שהוא לא הוציא שירים חדשים, וגם מפני שדני רובס לא משתתף בהישרדות.
ומה אני אכתוב, "ראיתם את הפרק? פששש, איך ההפקה התערבה לטובת דן, איך פרסמו את השמפו, איך ויקה מסתובבת בביקיני, מה זו משימת החסינות הזאת מה זה אמור להביע"? הרי בכל בלוג שני אפשר למצוא כאלה דברים. עזבו בלוג, בכל פורום אפשר למצוא את אותה בדיחה: "הם היו יכולים כבר לשאול למי פה קוראים דן וזה היה יוצא פחות שקוף". תארו לעצמכם שבלוגים היו עשויים מנייר, את כל עצי הקוקוס בקאריביים היו כורתים כדי שיכתבו "דן הוא מלך, דן הוא מניאק, איזו משימה מכורה מראש, איזו פרסומת בוטה, ואת מי יעיפו השבוע". ואפילו כשזה לא נייר, לא חבל על השרת של בלוגלי, שממילא כבר מת?
בקיצור, דני רובס? הסינגל שהוא הוציא עכשיו מהאלבום? מצליח לא רע במצעד של תשעים אף אם. שם אני תמיד שומעת אותו, בתשעים אף אם. לא יצא לי לשמוע אותו בגלגל"צ. אני לא יודעת למה, על פניו דני רובס הוא מושלם לפלייליסט, רק עם קול פחות מעצבן מזה של בוגרי רימון. אבל בינתיים לא יצא לי לשמוע אותו שם.
אז לשיר החדש של דני רובס קוראים "משהו חדש מתחיל", והוא דני רובס במיטבו, לטעמי. הוא מספר על כל מיני דברים שקורים ברחוב, ואיך במקביל להתרחשויות היומיומיות האלה, הוא עצמו, דני רובס, מרגיש שמשהו מתעורר אצלו וניסים קורים והוא עוד יפגוש את זאת שהוא מחכה לה ובגדול זה שיר די אופטימי שעושה טוב על הלב.
הנה גרסה שלו בהופעה חיה, באיכות לא כל כך טובה. אם מישהו יודע על לינק לביצוע במצב יותר טוב, שיגיד לי. כלומר, אם מישהו קורא את הפוסט הזה למרות שהוא על דני רובס ולא על הישרדות. גרסה יותר טובה
רק מה, יש שם שורה שהורסת הכל.

ערב שוב יורד לעיר העסוקה
חושך מתגנב, מונית שם מחכה
חתול רחוב קטן גווע ברעב
משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו

כאילו מה, החתול הקטן שגווע ברעב הוא חלק מהאווירה? חלק מהרומנטיקה? כי זה די חולני. ואני לא רוצה לתפוס את עצמי מזמזמת את השיר יחד עם תשעים אף אם, ואז שרה בכיף, בלי לשים לב, את "חתול רחוב קטן גווע ברעב משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו".
פשוט חבל שהשורה הזו נמצאת שם.
ואגב שורות תמוהות, זה מזכיר לי, שבמשך שבוע הסתובבתי עם שורה מהשיר מחכה של ריטה שנורא הציקה לי. זכרתי שהיא שרה שם "והלב השומר לא להיפגע יפעם בקצב רגיל – זה יבוא כמו שהטבע רגיל". וכל הזמן אמרתי לעצמי: הרי החרוז שם הוא לא רגיל ורגיל, אין מצב. זו מילה אחרת שמתחרזת עם רגיל. אבל לא הצלחתי לחשוב על אף מילה. יפעם בקצב מגעיל? יפעם בקצב עגיל? מה, מה זה יכול להיות?
וכעסתי על עצמי שכל מה שאני מצליחה להעלות בראש זה העיוות הזה שיצרתי, רגיל ורגיל, ובשום פנים ואופן אני לא מצליחה להיזכר בשורה המקורית.
אז אמרתי לעצמי עידית תירגעי, מאז הכתבה הכלבתית שהתפרסמה על ריטה משמיעים אותה מלא ברדיו, כדי לפצות אותה על עוגמת הנפש. אז תקשיבי לרדיו עידית, תגלי די מהר מה המילה בשיר שמתחרזת עם רגיל.
בסוף באמת תפסתי את השיר ברדיו, איך שמחתי! איך התכוננתי לתחושת ההקלה המספקת שאחרי הגילוי. ואז הגיע הפזמון, וריטה שרה: "והלב השומר לא להיפגע, יפעם בקצב רגיל – זה יבוא כמו שהטבע רגיל".
אחרי הזמן שחיכיתי וכעסתי וניסיתי להיזכר, בסוף אלה באמת המילים – רגיל ורגיל.
הנה – שני נושאים. דני רובס וריטה. יכולתי לכתוב גם על בועז בנאי ועל אביתר בנאי שבא להופיע איתו, ואיך אביתר בנאי היה הבנאי פעם ואיך בתיכון חרשתי על תיאטרון רוסי, אני והחברות המפגרות שלי היינו יושבות ומקשיבות ליש לי לחץ באוזניים וסרטים כחולים בראש יש לי עראק ופסנתר ואין לי אהבה בינתיים, ואחת החברות המפגרות שלי אומרת שהחבר שלה שהפך ליזיז אומר שהשיר הזה מזכיר לו אותה, ואני חושבת: אותך? אותך? פחחחח, סתכלי על עצמך, כולך עכברה אפורה וטיפשה, וחבר שלך כונף שלימד אותך ש"הוא לא יכול לצאת לפני שהוא גומר". וכשאמרת לו, בפעם השנייה, שאת חושבת שאת בהריון, הוא אמר "הקטע הזה לא מתחיל להתיישן?" מה לך ולתיאטרון רוסי, מה לך. ולמה לי אין מישהו שמנכס לי את תיאטרון רוסי ואיזה חוסר צדק זה.
והנה פתאום אביתר בנאי כבר חרדי שגר בבני ברק, ויש לו שיער אפור, והוא כבר לא הבנאי הצעיר, העילוי. ויש בנאי צעיר ועילוי ואחר ושונה, חדש.
אבל אני לא צריכה לדבר על זה, כי אני כבר הוכחתי שיש לי על מה לדבר חוץ מהישרדות.

כמו קרן מרגליים קרות, שמוזגת לעצמה יין ויושבת מול הכוס כדי להוכיח לעצמה שהיא מסוגלת להתאפק ולא לשתות. וקוראת עיתון אבל לא מצליחה להתרכז בו. כאילו בזמן הזה, כדי להסיח את דעתך מהיין את תגידי כל דבר, לא תתעכבי על ניסוח, העיקר להעסיק את עצמך, להתעסק במשהו,  רגליים קרות בועז בנאי דני רובס ריטה אביתר בנאי. העיקר לא לגעת ביין. אבל קרן שתתה בסוף, ואני לא. אני כתבתי פוסט שהוא לא פוסט הישרדות

20 תגובות to “רגיל ורגיל”

  1. אדר Says:

    את גאון.
    אגב, אני די אוהבת את בועז בנאי. משום מה יורדים עליו בביקורות, לא ברור למה. אחלה קול יש לו.
    רגליים קרות זה גם יופי.

  2. העלמה עפרונית Says:

    גם דני רובס יופי. למרות החתול.
    והפוסט הזה גם יופי.
    (הכל יופי, רק החומוס אורגינל)

  3. ג'וני דו Says:

    >>> "כאילו מה, החתול הקטן שגווע ברעב הוא חלק מהאווירה? חלק מהרומנטיקה?"

    הבעיה שלך שכמו בניתוח פרקים של הישרדות את ישר מחפשת כל מיני הסברים מתוחכמים או מורכבים. ההסבר האמיתי הוא הרבה יותר פשוט והוא הלך בערך ככה:

    המקום: בתוך הראש של אילאיל תמיר (לא יודע מי זאת, אבל לפי הלינק בשירונט היא האחראית למילים)
    הסיטואציה: כתיבת שיר שייכנס לפלייליסט של גלגל"צ*
    המחשבה הספציפית: נו, מה מתחרז עם "עכשיו"? מה מתחרז עם "עכשיו"? בוא נבדוק רגע ב"רב מילים", אה, "רעב", וואלה. טוב, מי גווע ברעב? מי גווע ברעב? נינט טייב? לא, זה יסבך אותי. פליט מדארפור? חזק, אבל לא נכנס במשקל, אה כן! "חתול רחוב קטן"! מצוין.

    *אני שמעתי אותו שם כבר לפחות פעמיים

  4. אדר Says:

    הבחורה שכתבה את השיר היא זוגתו של רובס. וכן, סביר שהיא אהבלה רצינית.
    אגב, נכון שהקאבר ל"חתונה לבנה" של אביתר בנאי נורא יפה?

  5. ירון Says:

    פעם דני רובס בשבילי היה הכל. ה כ ל. הוא היה שם כשזכיתי. הוא היה שם כשהפסדתי. הוא היה שם כשמישהי אמרה לי כן, וכשמישהי אחרת אמרה לי לא. דני רובס היה העוגן.
    אבל אז משהו קרה. או שאני השתנתי, או שהוא השתנה, או ששנינו.

    תגידו, רק אני שמתי לב או שבהשרדות כבר לא מדברים יותר על הדירה החלומית במצפה בראשית, אלא רק על פרס בגובה מליון?

    ודרך אגב, הזכרת לי את החרוז הגאוני: "אני לבשתי ג'ינס וכובע, רוצה לדעת למה? – כובע!"

  6. idit Says:

    תודה חברים, שאתם מתייחסים לדני רובס. אבל לא ידעתי שהוא כבר בפלייליסט. אם כך – תוך שבוע השיר הזה יימאס על כולם, ודני ואילאיל יוכלו לנפוש בצימר על חשבון התמלוגים. שיעצרו בדרך להאכיל חתולי רחוב כדי לכפר על השורה האומללה ההיא.
    כן, גם אני אוהבת את החידוש לחתונה לבנה.

  7. אדר Says:

    אני חושבת שהחרוז מהשיר של ריטה לא כזה גרוע, כי ה"רגיל" בשורה הראשונה הוא תואר ואילו בשורה השניה הוא פועל. ולכן זה דווקא שימוש מתוחכם במילה דומה אך שונה. או משהו.
    דני רובס די דביל, אבל הוא כותב שירים יפים.
    הדירה בהישרדות נקנתה מקבלן מושחת שפשט את הרגל ולכן הפרס הפך להיות מליון שקלים (כולל האוטו, כן? שלא תבואו לי בטענות אחר כך).

  8. idit Says:

    וואי, לא חשבתי על הרגיל ורגיל במשמעות כזאת.
    אה, ורציתי להגיד קודם על רגליים קרות – יש לי בעיה עם סדרות בריטיות. מצד אחד הן איכותיות ואני נהנית לצפות בהן, ומצד שני, הדמויות שם כל כך אמיתיות, שקשה לי להזדהות איתן. אני הורגלתי לעודד דמויות חיוביות בסדרות אמריקאיות. ובבריטיות – כולם חארות. אדם חרא, ג'ני כלבה, רייצ'ל מעצבנת, קרן מתלהבת, רק פיט נחמד.
    ובהחיים האלה זה היה עוד יותר גרוע, שם בכלל כולם היו חארות – למה שיהיה לי אכפת אם מיילס ואנה יהיו ביחד, שניהם כאלה דוחים.
    ואפילו בזיווגים, כמעט כולם חארות.
    בקיצור – זה לא קל.

  9. אדר Says:

    לא קל, אפילו קשה.
    הבעיה שלי עם סדרות בריטיות היא שלמרות שהקונספט תמיד מעולה והשחקנים טובים, איכשהו משהו מתפקשש להם שם, כאילו לא מהודק מספיק. למשל "זיווגים", עבדה טוב בעיקרון, והיתה מצחיקה ביותר, אבל מישהו בהפקה היה חייב לרסן את סטיבן מופט: כל טקסט שיוצא מהפה של כל דמות אי פעם נשמע כאילו יוצא ישר מהפה של שלו, בלי סינון – זה טקסט שנון, אבל לא מעובד מספיק לטלויזיה. גם ב"ג'קיל" משהו הרגיש לי לא מעובד מספיק למרות שהרעיון היה מצוין.
    וחוץ מזה, ברגע שג'ף עזב כל הסדרה התחרבנה וגם עשו לה גרסא אמריקאית כושלת. הייתי עושה על זה סמינריון, אבל כבר גנבו לי. אה, ואני גם לא לומדת תקשורת.
    באנ'ה, אני ערה מזה מאוחר.

  10. idit Says:

    וואו, נכון. וזה יום חול

  11. אדר Says:

    עזבי, בוא רק נגיד שאני מאוד לא עסוקה בימים אלה.

  12. לוטה בערפל Says:

    יש היאמרו מובטלת… אבל זה בסדר! גם אני!
    הסמינריון שלי לא יצא משהו, למרות שהוא היה על "זיווגים" ו"המשרד". הייתי מתאכזבת מעצמי, אבל אין לי כוח.

  13. idit Says:

    א. אני חייבת להודות שהלכתי לבדוק מי זה סטיבן מופט, כי לא הייתי בטוחה שלא מדובר באחד השחקנים
    ב. להיות ערה באמצע הלילה כשאין שעה שחייבים לקום בה מחר זה יכול להיות נורא ויכול להיות נפלא. כרגע זה נשמע לי די נפלא.
    "הייתי מתאכזבת מעצמי אבל אין לי כוח" זה ממש מוטו לחיים.
    אדר, תפתחי את הפוסט, אני אפתח פוסט נעול לתגובות עם קישור אלייך, שיהיה מוכן לקראת הפרק.
    אני מקווה שלא יידחה הפרק, שמעתי שיש מחר איזה ועדה שמפרסמת משהו, אבל הבנתי שהוועדה הזאת היא לא זו שמחליטה אם נעם יודח.

  14. אדר Says:

    אוקי. סגור.

  15. idit Says:

    מה סגור? כבר חצות היום ואני עדיין רואה גריז בעיניים.
    למה זה?

  16. אדר Says:

    עוד מעט!!! אל תלחיצי אותי, יורד פה שלג ואני אדם רגיש לשינויים!

  17. idit Says:

    פה יורדת שמש אז אני אפרגן לך.
    קצת.
    אבל תעלי כבר קיבינימט

  18. אדר Says:

    סודר.

  19. idit Says:

    אני מקשיבה לזה עכשיו שוב.
    גם "ריח מתוקים מציץ מהחלון" זו לא בדיוק כתיבה מופתית.
    חבל. היו משקיעים טיפה יותר במילים, היה יוצא יותר טוב

  20. משתמש אנונימי (לא מזוהה) Says:

    :cry:איך אני ימצא חרוז לחשוב ?
    אם מישהו פה יודע מה החרוז לחשוב שישלח תגובה עכשיו !

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: