סימן שאלה. לוח בקרה.
פלוגה בקו. שבעה. ועוד פוסטים עם מספרים במקום כותרת. רשימת מגיבים אחרונים. זה הבק אופיס של הבלוג, או האדמין. מה שרובכם רואים בעבודה, הפיגומים של האתר. לכל אתר יש פיגומים ולכל פיגום יש פועל. לפעמים אתם כועסים בגלל ש (תודה איציק. מותר כיוון ש?) כיוון שאתם צריכים להתרוצץ מאחורי הקלעים כדי לתחזק את החזות הנוצצת. לפעמים אתם נהנים מהשליטה ומיתרון הידע שיש לכם על פני הצופים.
הבעיה היא, שאחרי שקוראים ביותר מדי בלוגים, מגיעים למסקנה שלכולם יש את אותם דברים להגיד. או ליתר דיוק, שגם הפקאצות העילגות ביותר אומרות את אותם הדברים שאני אומרת. חייב להיות הבדל כמובן, אז נגיד שההבדל הוא בדרך שבה הדברים נאמרים. רק שאז צריך פתאום להשגיח על הדרך, ואז יש עודף מודעות עצמית שפוגעת בתפקוד ורגשות אשמה על התפקוד הלקוי שפוגעים בתפקוד שהופך ללקוי עוד יותר.
לפני כמה שנים למדתי בכיתה שאין דבר כזה "באִם". זה לא הטריד אותי במיוחד, כי ממילא לא נהגתי להשתמש במילה הזו. אבל גיליתי שתוך זמן קצר, כל מי שהשתמש במילה "באִם" נראה לי ככסיל גמור ופסלתי אותו במחשבתי לנצח. וחבל, כי לפני כן לא הייתי מבצעת את הסינון הזה, וזה השאיר פתח לכמה ידידים פוטנציאליים.
הבוס שלי באותה תקופה היה מכתיב לי מכתבים. לא היה מכתב אחד שלא כלל את המלה "באִם". באם יתאפשר לקיים את הפגישה בשעה חמש, באִם תוכלו לשלוח לי עותק של המסמך, באִם יתקיים האירוע בגן הסלעים המשוננים… לפעמים הייתי מקלידה מכתב שלם כמעט בלי המלה הזו, אבל אז הוא היה דוחף אותה בסוף. את הבאִם. וזו מלה מעצבנת במיוחד, כי בעצם אין שום הצדקה לשימוש בה. אפשר לכתוב "אם". הבחירה בנוסח השגוי נעשית מתוך יומרנות, רצון להישמע רשמי ומתוחכם, שחוזר אליך כמו בומרנג. נטרתי לו על היומרנות הזו. הוא שמע את הטינה בקול שלי ונטר לי בחזרה על התגובות שלי כלפיו. באִם תמות מחר ואוכל לזייף מכתב המלצה בחתימתך. ולא תהיה דרך לאמת אותו. הו, באִם תמות כבר.
כשהייתי בגיל חד ספרתי, אמא שלי אמרה לי שאין דבר כזה אל"ף כל. חברתי הטובה שהיתה מלכת הכיתה, נהגה לומר "אל"ף כל" לעתים די תכופות. בכל פעם שהיתה פותחת משפט ב"אל"ף כל" הייתי מרגישה שהיא קצת טפשה, ולעומתה אני קצת חכמה. הייתי מרגישה קצת עליונות וזה הפיג את הלחץ לרגע. יום אחד היא פתחה ב"אל"ף כל" ואז מיד עצרה ואמרה "אוי, לא אומרים אל"ף כל". חשבתי: אה, עכשיו גם היא יודעת. זה הגיע גם אליה. אין לי יותר במה להיאחז.
היום אני עייפה. השבוע מתחיל בחלומות מתוחים שחוזרים על עצמם בלופ אחת לשעה. על המסך שלי פתוחים בו זמנית חלונות של פיגומים וחלונות של קדמת הבמה ומתערבבים. בזמן האחרון אין גבולות ברורים בין יום ולילה, עבודה ובית, שבת ויום חול, בלוג ומציאות, עידית ואני. אפילו לסגור את הסיפור הזה אני לא יודעת איך, שכחתי איך הבאִם והראשית כל רלוונטיים לחלק הזה, למרות שהתכוונתי להשתמש בהם כדי להדגים משהו, אני די בטוחה. מהפיגומים קל יותר להרגיש את עצמך, כשאתה מסתכל החוצה על האנשים ומותח את הגבול בינך ובינם. קל יותר לכתוב משם. מה עושים בלי ההפרדה הזאת?

27 תגובות to “”

  1. itsik Says:

    טעות נפוצה יותר היא להשתמש ב"בגלל ש…", כל פוסט שאני מסיים לכתוב, אני בודק שלא עשיתי שימוש במילים. המרצה שלי הסבירה שאסור (מותר "בגלל ה…" ) ומאז זה לא עוזב אותי. התחליף הוא בדר"כ כי או "מכיוון ש…". אבל אני לא מתכוון לפסול אף אחד שיכתוב "בגלל ש…", גם לא אותך.

  2. itsik Says:

    כן עידית, מותר,
    לא חשבתי וגם לא כיוונתי שתשני. אני מפחד שעכשיו גם אותך זה לא יעזוב בכל פוסט שתכתבי.

    מה יהיה עם הסמיילים האלה, אי אפשר לסגור סוגריים בלי שיופיעו, ומאיפה הגיע הריבוע הזה…?

  3. idit Says:

    תיקנתי לך את הסמיילי הכפוי. ומה יקרה אם זה לא יעזוב אותי הבגלל ש? אז במקרה הגרוע, אני אכתוב בצורה תקנית.
    מה שאני צריכה לעשות, זה לא לכתוב יותר על שגיאות תחביר, כי זה רק מבליט את שגיאות התחביר שלי.
    חלומות פז.

  4. הכלכלן המתוסכל Says:

    מה עושים בלי ההפרדה הזאת?
    קופצים.

    נ.ב
    פעם הייתי כותב בעבודות באוניברסיטה "מאחר ש" או "מאחר ו" עד שלימדוני שאסור. מאז החלפתי למשהו אחר שמאד אהבתי. אשאיל לך אותו –
    "הואיל ו"
    כמה אנכרוניסטי, ככה מגרה.

  5. adar Says:

    אסור לומר "במידה ו", אלא רק "במידה ש", וזה תקף רק למקרים שבהם באמת רוצים לומר שא' קורה באותה מידה שב' קורה, למשל "במידה שיהיה מחר משעמם בשיעור ארצה למות".

  6. אורן Says:

    ההבחנה לא צריכה להיות בין עברית נכונה ללא נכונה, אלא בין ביטויים שצורמים לך, או לא. אם בגלל ש עובד, אין סיבה לא להשתמש בו. אם אלף כל מקפיץ אותך כשאת שומעת אותו, אל תשתמשי. ביטויים הם כמו בגדים, לכל אחד יש את הסגנון שלו. ויש שביטויים נשמעים טוב על חלק מהאנשים, ורע על חלק אחר.

    וחוץ מזה, אל תלכי. בבקשה.

  7. ירון Says:

    אחד הפוסטים היותר טובים שקראתי בזמן האחרון.
    פול אוסטר הישראלית.

  8. ק.ה. רומינגה Says:

    באם נמצאים על הפיגומים
    אפשר לידות בעוברים ושבים (חשבתי לכתוב אומים, אבל זה חרוז גרוע אז)
    פסולת בניין.
    כנראה שזה כבר יראה להם מה זו הפרדה.

  9. idit Says:

    אדר וכלכלן, רשמתי: הואיל ו, במידה ש (את במידה ש למדתי לדעתי אצל אותה אחת שלימדה על באם. איזו אישה, בחיי).
    אורן, יש לך כישרון לזהות את הנקודה במדויק וגם להסביר את זה. חבל לי שהשם שלך לא בכחול.
    ירון, פול אוסטר זה דומה לפנחס שדה?

    ודווקא ליידות אומים נשמע יותר כמו הסטייל שלי

  10. לא Says:

    במידה ש? לא נראה לי. צריך להשתמש באם. כלומר, אם, לא באם.

  11. שלום Says:

    הפוסטים האחרונים מתחילים להישמע כמו נאומי סיכום וסגירת המפלגה.
    המפלגה לא תיסגר. הבלוג לא ייסגר. הפועלת תמשיך לנוע על הפיגומים.
    היא אפילו תמצא דרך ליהנות מזה שוב.

    (תרשמי לעצמך בבקשה – להרגיע מנויי רסס שמפתחים חרדת נטישה)

  12. הכלכלן המתוסכל Says:

    פול אוסטר זה כמו הפנחס שדה וונאבי שנולד במקרה בצד השני של האוקיאנוס, עם לא פחות אגו וכישרון, אבל עם סף כאב, מרירות ואבחנה אחרים לחלוטין. בקיצור, פנחס זה פנחס. נא לא לערבב.
    תודה.

  13. idit Says:

    כשמספר מנויי הרסס שלי יהיה דו ספרתי, אפנה אליהם בהודעות רשמיות.
    לא- תכתוב פוסט במקום להתקטנן. כולם כבר זרקו את העיתון ההוא ואף אחד לא מבין על מה אתה מדבר שם

  14. לא Says:

    אין לי על מה לכתוב. תציעי נושא ואכתוב עליו פוסט. זה יכול להיות רעיון מצוין לפתוח בלוג דייל-א-פוסט, שבו המגיבים מחליטים על מה יהיה הפוסט הבא ולא מתקטננים על הפוסט הקודם כי כולם זרקו את העיתון.

  15. idit Says:

    😕
    יופי באמת. תציע אתה לי נושא ואני אכתוב עליו פוסט.
    יש לי מספיק בעיות בחיים גם בלי לתפקד כמחלקת הקריאיטיב של הבלוג של לא.
    אופציה אחרת היא שתשלם לי, ואז אשמח לתפקד כמחלקת הקריאיטיב של הבלוג של לא (רק אל תבדוק אם הרעיונות שלי משפרים את הסטטיסטיקות, והכל יהיה דבש)

  16. ירון Says:

    את החיים כמשל לא הצלחתי לצלוח, כך שאין לי מושג.

  17. idit Says:

    יוצר ידוע נוסף, שטרם השווני אליו, הוא יורם טהרלב.
    יורם טהרלב כתב את המילים הבאות:
    מה שהיה תשכח מזה
    מה שיהיה לא משנה
    מה שאבקש בעולם כזה –
    תן לי את היום הזה!

    אהמ, ירון? לא ללכת רחוק מדי אחורה בפוסטים. הפוסטים הראשונים בבלוג היו לצרכי אימון בלבד. וגם חשבתי שאני דמות פיקטיבית. זה לא דוגמא לכלום.

  18. ירון Says:

    הוא גם כתב על ההר הירוק *תמיד*.

  19. idit Says:

    הוא עוד חי?

  20. ירון Says:

    מסתבר.

  21. לוטה בערפל Says:

    זהו, נגמר?
    שנתחיל להדביק מדבקות ניקוטין ולהרגיע את רעידות הגמילה??

  22. אתון עיוורת Says:

    לוטה זאת נקודה רגישה בזמן. עשי את עצמך כאילו היא מפרסמת פוסט כל יום. תחשבי חיובי.
    אל תהגי את השם המפורש (הפועל ג.מ.ר) בשום פנים ואופן. גם לא בינך לבינך וגם לא בשעות קשות.
    קחי ת'זמן עידית בובה. תאגרי נוזלים.
    החבר'ה יחכו לך 😈

  23. idit Says:

    תודה 🙂
    וסליחה

  24. ירון Says:

    לוטה, למרות שזה גורם לכאב עינים אני ממליץ לך לחזור ולקרוא פוסטים ישנים.
    עידית, אני איתך. ממתין בסבלנות. 😉

  25. אדר Says:

    האמת שחסר. לבושתי אני ממש לא שולטת ברסס וכתוצאה מכך פשוט נכנסת לכאן כל יומיים כדי לבדוק…

  26. idit Says:

    בקרוב

  27. אתון עיוורת Says:

    אני במתח 🙄

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: