כל הפוסטים שלי הם על שירים וחיות.
והפעם על שיר ששמעתי בסוף השבוע שעבר. לא התרכזתי בו כי חשבתי על דברים אחרים. ובשלוש בלילה לא לומדים להכיר שירים חדשים. הוא שימש כפסקול נחמד לנסיעה וזהו.
אחרי שתי פניות שמאלה שמתי לב שהוא שיר יפה. אחרי שלושה רמזורים חשבתי שאני רוצה לדעת איזה שיר זה. חשבתי שאשנן לעצמי שורה או שתיים מהמילים ואחפש בגוגל מאוחר יותר. אבל לא הצלחתי לתפוס את המילים, השיר נכנס לחציו האינסטרומנטלי. לרגע נדמה היה שהוא מסתיים אבל במשך זמן לא קצר נמשכה המנגינה, בצלילים של עליות וירידות שחזרו על עצמן והעמיקו בכל פעם. קיוויתי שאחרי שיסתיים השיר יגידו מה שמו. כשהוא הסתיים לא אמרו.
ציינתי בפני עצמי שהוא נמשך לפחות שתיים עשרה דקות: מרחוב אשרמן ועד היציאה להלכה.
אמרתי שזה בסדר ושלא על כל דבר צריך שתהיה בעלות. יש אירועים שבאים והולכים בלי שליטה, ויש משהו רומנטי בעובדה שאולי זו הפעם האחרונה שבה שמעתי את השיר הזה. ואולי אשמע אותו שוב בעתיד, בהפתעה, לא בשליטתי. בלי זיכרון שלו אפילו. כמעט השתכנעתי.
העברתי תחנה ושמעתי חצי בית של ביונסה ביונסה שאקירה שאקירה. כיביתי את הרדיו. חשבתי שאני צריכה לכתוב פוסט, למרות שזו תקופה מפחידה לכתוב פוסטים. אני מקווה שמה שקורה במציאות לא יהרוג לי את הבלוג, כי את הבלוג אני אוהבת יותר מהמציאות. הבעיה היא שהמציאות לא הפיכה. אני לא אוכל לחזור למצב שבו הבלוג שלי יהיה בטוח.
אני יכולה לכתוב פוסט על החתול הג'ינג'י שגר בחצר הבניין הקודם שלי ואני לא יודעת מה שלומו היום. אלה האופציות: חתול או שיר. כנראה שאכתוב קודם על השיר, כי זה קל יותר.
כמה ימים אחר כך נזכרתי בשתי מילים מהשיר, אבל הן לא מילים יעילות לחיפוש. חשבתי לכתוב שזה כמו אחרי חלום – כשמתעוררים זוכרים הכל בבהירות, אבל אין יכולת לקשר את מה שקרה בחלום למציאות. אחר כך אפשר לנתח את פשר החלום, אבל כבר לא זוכרים איך הכל נראה והרגיש בזמן החלימה. נשאר רק הרעיון. אבל אחרי שלושה רמזורים זה כבר נשמע לי קצת פלצני.

20 תגובות to “”

  1. אתון עיוורת Says:

    * הבעיה היא שהמציאות לא הפיכה. אני לא אוכל לחזור למצב שבו הבלוג שלי יהיה בטוח. *

    להרוג את הבלוג – זה הרעיון הזה של למחוק אותו?
    אני אומרת שאם נופל עלייך התקף כזה – אל תוציאי אותו על הבלוג. תחליטי שאת מפסיקה לכתוב – אל תמחקי. פשוט כדי שהמציאות תוכל להיות הפיכה…

  2. idit Says:

    תודה על הדאגה. אני חושבת שאת צודקת. ולא חשבתי על למחוק, האמת. ולו רק מפני שאני לא אדע איפה לאחסן את הפוסטים מחוץ לבלוג. התכוונתי "יהרוג" יותר בסטייל של הופמן, אם את זוכרת אותו.

  3. almost30 Says:

    הלו? מה זה?
    בפעם הבאה שאת חושבת לבצע חראקירי לבלוג, תעלי את הנושא לדיון בבקשה.

    לעניין הפוסט- לפעמים אני שומע חצי שורה משיר ומשתגע עד שאני מוצא אותו. תני את שתי המילים מהשיר "שלא יעזרו למצוא אותו" וננסה לעזור.

  4. ק.ה. רומינגה Says:

    זה

    נחשב לחצי פוסט או לשניים?

  5. לא Says:

    כימי (קיצור של כמעט, אם לא אכפת לך שאני נוקט ביחסי קרבה כאלה) – שתי המלים מהשיר הן "אני" ו"אולי". עכשיו מצא את השיר.

  6. אתון עיוורת Says:

    בוודאי שזוכרת ואפילו בגעגוע מסוים. בכלל בהרגשה שלי נשארנו כמה כושים קטנים מתוך העשרה (היית מתארת לעצמך שאני אצטט מתוך אגאתה כריסטי??? – קראתי אותה כשחשבתי שזה ישפר לי את האנגלית, איזה שיעמום זה היה) שהתחילו את המסע כאן בבלוגי, באותה נקודת זינוק.
    יהרוג כזה – דווקא נשמע בשורות טובות, לא? עיסוקים לוחצים בעולם המציאות, זה סוג של תפנית? היינו אומרים מהפך?
    זה אומר אין סוף קניות של צמר גפן לאוזניים וכיוצא בזה.

  7. הכלכלן המתוסכל Says:

    שלום.

  8. idit Says:

    אולמוסט: גיגלתי אותן כבר, ולמיטב ידיעתי זה בלתי מציא. אבל הנה כל המידע בכ"ז: יום ו' / שבת לפנות בוקר, בערך 02:50, רדיו תל אביב, התכנית "הסט", אם אני לא טועה, זה היה הסט של אליוט. המילים, שגם אותן לא בטוח שאני זוכרת נכון, הן so accomplished. כאמור, לדעתי בלתי מציא.
    רומינגה: נחשב לשניים 🙂
    אתון: לאו דווקא יהרוג בגלל חיים פרטיים עשירים. יותר בגלל שגבולות הבלוג נפרצים, והוא זולג קצת למציאות. זה מקשה על הכתיבה.

    שלום שלום! ברוך הבא!

  9. אתון עיוורת Says:

    וואלה. מצד שני יש זליגות ששוות את זה.
    להזכירך – את תמיד יכולה להמציא את עצמך מחדש. רותי שרמוטי סטייל.

  10. idit Says:

    אוי, זה דורש כאלה תעצומות נפש להמציא את עצמי מחדש. ועוד פעם שניה! תחשבי, אם את היית צריכה לפתוח בלוג חדש, נאקה חירשת, נגיד. ועוד עם פורנוגרפיה.

  11. אתון עיוורת Says:

    שתהיי לי בריאה ומאושרת תמיד. בערב דיכאוני זה, הצלחת להצחיק אותי עד דמעות עם הנאקה החירשת. אבל חייבת להתוודות לך שנקעה נפשי מהעיוורת ובא לי גוונים.

  12. שלום Says:

    נאקה חירשת זה אחלה טייטל לסרט אקשן צרפתי.

  13. אתון עיוורת Says:

    מה קרה לך שלום??? סרט אהבה. כזה שהם יושבים באוטו, יורד גשם, הוישרים עובדים ואחרי שהם גומרים לטחון אחד לשני את המוח, בדיאלוג שאף אחד במילא לא מצליח להבין – הוא משמיע נאקה חירשת.

  14. adar Says:

    תאנה מישמשת.

  15. idit Says:

    🙂
    שבת שלום

  16. miaoming Says:

    מתוך נסיון אני מסכים איתך שפתיחת בלוג חדש היא סיפור מהפטרה ואלטרנטיבה קצת מאיימת מה גם שאז נשארים מאחוריך כושים קטנים ובודדים שממש רחמים עליהם. מאחל שתדעי לפשר בין המציאות לוירטואליה מבלי להרוג את אחד הצדדים.
    ולפרדה תתרנית, אגתה כריסטי היא האם אמא של ספרות הבלשים המודרנית אז בואי נראה קצת כבוד פליז.

  17. ארנון Says:

    כולכם מתעסקים פה בקטנות, אבל השאלה שמסקרנת אותי במיוחד היא מה היה השיר?!. לפעמים, גם שתי מילים עוזרות, למרות שהן נראות בלתי-יעילות-כמזהות-של-השיר…

  18. idit Says:

    הייתי שמחה להגיב על אגתה כריסטי, אבל ראיתי רק סרטים שנעשו על פי הספרים שלה אז אני לא מוסמכת.
    ומה היה השיר? נתתי כבר את כל הפרטים שהיו לי, במיוחד בשבילך אשקיע בקופי פייסט:
    יום ו’ / שבת לפנות בוקר, בערך 02:50, רדיו תל אביב, התכנית “הסט”, אם אני לא טועה, זה היה הסט של אליוט. המילים, שגם אותן לא בטוח שאני זוכרת נכון, הן so accomplished. כאמור, לדעתי בלתי מציא.
    אתה זכור לי לטובה כי זיהית מהר את מר האריס, ובכ"ז, יש דברים שהם בלתי מציאים, או כמעט בלתי.

  19. adar Says:

    זה היה שיר שקט או קצבי?
    בן או בת?
    אלקטרוני?
    אקוסטי?
    פרסקרפטיביסטי?
    דסקרפטיביסטיבסטי?

  20. idit Says:

    בת, שקט, אני חושבת שקצת אלקטרוני אבל לא בטוחה בכלל. אפיפנומנליסטי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: