שבעה

אחרי שאבא נפטר, אמא התחילה לנסוע לפולין. היא היתה נוסעת פעם בשנה, לבד. נמצאת שם באיזה בית הבראה שבוע שבועיים, וחוזרת.
באחת הפעמים רונית ואני ישבנו וחיכינו לה פה במטבח. והיא נכנסת ככה כולה קורנת, ומודיעה לנו: אני מאוהבת. זה היה לפני שבע שנים, היא היתה אלמנה שנתיים. והגבר הזה שהיא התאהבה בו, הוא היה פולני – גוי – קרוב לחמישים. לא קרוב מלמעלה, קרוב מלמטה. בן 48. ואמא, זה היה לפני שבע שנים, אז היא היתה בת 73.
ישר חשבנו, זה בטח איזה נוכל שרוצה להשתלט על הרכוש. אז אמרנו, קודם כל צריך לרשום את הדירה על שמנו, ליתר ביטחון. היא לא רצתה, היינו צריכים לשכנע אותה, כל הזמן היא אמרה בשביל מה, בשביל מה זה טוב, לא צריך, לא צריך.
הוא היה מן מדריך קבוצות בפולין, היה בחור פיקח, ידע אנגלית טוב, היה מתלווה שם לקבוצות. וכנראה שהוא חיפש את האנשים שכדאי להתחבר אליהם. אני חושב שהוא ראה שהיא מאוד בודדה, ושלא טוב לה. אז הוא התלבש עליה. וזה הצליח לו.
באמת היא היתה מאושרת איתו. היתה נוסעת אליו, אחר כך הוא בא לכאן. באותו זמן חגגו לבן של רונית בר מצווה, ואמא רצתה להביא את הבחור. רונית אמרה לה: בשום פנים ואופן. ואמא אמרה שאם הוא לא מוזמן אז גם היא לא באה. בסוף רונית הסכימה להזמין אותו לצהריים, בתור אתנן לזה שאמא תעביר את הדירה על שמנו. לקחנו אותה כמעט בכוח לעורך דין. וכל הזמן, תוך כדי החתימה, היא אומרת – בשביל מה צריך את זה, לא צריך, לא צריך.
לנו היא לא סיפרה על היחסים ביניהם, אבל היינו שומעים מהחברים שלה. בסך הכל הוא כבש פה את כולם, היה כנראה בחור די מקסים, ונהיה מאוד פופולרי בחבורה הפולנית. אני ניסיתי פעם לדבר עם החברים שלה, שישכנעו אותה, אבל זאת היתה טעות. אחר כך היא מאוד כעסה על זה ולא היתה מספרת לנו כלום.
לחברים שלה היא לפעמים היתה מספרת כל מיני סיפורים. שמענו סיפור אחד, שהם נסעו יחד לאילת, וכמובן, בחדר אחד במלון. וברגע שעלו על המיטה, הוא הסתובב עם הגב אליה, אמר לילה טוב והלך לישון. היא מאוד התאכזבה מזה. היא חשבה, חופשה באילת, ציפתה. אבל הוא מוקדם מאוד הבהיר לה, ככה הבנו, שהיא זה כמו אמא בשבילו.
פעם היא אמרה לי: הוא – לא מבקש ממני כלום. ואני התעצבנתי, כי זכרתי סיפור שסיפרה לי חברה שלה, שהוא רצה שהיא תקנה לו טבעת. טבעת ב-2500 שקל, הוא ראה וביקש ממנה שתקנה לו, ממש בדמעות הוא ביקש. איך היא יכולה להגיד שהוא לא מבקש ממנה.
ואחר כך התחלנו לשמוע שיש לו כל מיני תכניות… כסף הוא לא מבקש ממנה, אבל פתאום הוא מספר לה שהוא רוצה "לפתוח בית יתומים". ומי ישלם על הבית יתומים? וכמובן שכל החופשות על חשבונה. ראינו שבכל שנה היא מוציאה משהו כמו 5000 דולר על הדברים האלה. אבל אמרנו שבסדר, 5000 דולר פה ושם זה כסף קטן. הבעיה היא מה קורה מעבר לזה.
החלטנו שאנחנו הולכים לבנק ומבקשים בעלות משותפת על החשבון. שכל הוצאה מעל 5000 דולר צריך לעבור דרכנו. באתי והסברתי לה, אם את רוצה להוציא יותר, אז הבנק מתקשר אליי, ואני צריך לשלוח פקס, ואז אפשר לבצע את הפעולה. אבל זה בסדר, כי זה עובד גם הפוך: אם אני רוצה למשוך יותר, אז יתקשרו אלייך ויבקשו ממך רשות, בדיוק אותו דבר. אבל לא, היא בכתה, בכתה, זה לא עבר לנו בשתיקה המהלך הזה.
יום אחד היא אומרת לנו, שהוא הציע לה נישואין. עכשיו כבר דאגנו על החיים שלה. זה כבר לא היה רק הרכוש, זה היה – הוא יכול לעשות לה מה שהוא רוצה. לקחת אותה לירח דבש ושמה אין שום פיקוח, הוא יכול להרוג אותה שם בשביל הירושה.
ובאותה תקופה היא אמרה ליוסי הבעל של רונית, יש לי כסף ששוכב בבנק, אני רוצה לעשות איתו משהו. להשקיע. החלטנו שהוא ייעץ לה לקנות עוד דירה. בכוונה אמרנו שזה יבוא ממנו, שהיא לא תדע שאנחנו יודעים. כי היא הלכה להתייעץ איתו, ולא איתנו. בכל זאת, הוא איש עסקים, ואני כולה פלאח.
אז יוסי נפגש איתה בבית קפה, ואמר לה: תראי, ההשקעה הכי טובה עכשיו זה דירה. היינו בטוחים שהיא לא תלך על זה, מה היא צריכה להתעסק עם דירה עכשיו. אבל היא דווקא התלהבה מהרעיון. וביררנו קצת, בסוף היא קנתה פה, ליד הקניון. זה היה פרויקט שלה, היא מאוד התרגשה מזה. כל השנתיים האחרונות היא היתה עסוקה בזה, היתה הולכת ברגל לאתר בניה, רצתה להחליט בעצמה בדיוק איזה פרקט ישימו ואיזה חלונות.
חשבנו שיהיה סיפור עם הבעלות, אבל היא באה אלינו בעצמה ואמרה שהיא רוצה לרשום את הדירה על שם הנכדות. כשהיינו אצל העורך דין, אמרנו לה שתהיה בעיה עם הזכויות, אם זה יהיה רשום על שם הנכדות. היא אמרה, בסדר, בסדר, שזה יהיה על שמנו. חתמה בלי בעיות.
היא ידעה מה קורה, היא היתה ממזרה לא קטנה אמא שלי. דאגה יפה מאוד לבטח את מה שיש לה, לא סתם היא החליטה לקנות את הדירה הזאת. בסוף היא הבינה עם מי יש לה עסק.
ושתי דירות זה יותר טוב מכסף בבנק, כי זהו, זה רשום על שמנו, אין מס ירושה וכלום, פשוט עובר אלינו ישר.
לא שמעתי ממנו, מהאדון. הוא לא התקשר ואנחנו לא התקשרנו אליו. מה יש לי לדבר איתו? שישאר בפולין תאמיני לי.

14 תגובות to “שבעה”

  1. אתון עיוורת Says:

    טוב ויפה. אבל ההרגשה שבסוף התעייפת לבנות את זה. הסוף דורש עוד קצת. יש קריסה כזאת בסוף שהרגישה לי חסרה.
    זה הכיוון עידית. עוד בהתכתבות הקודמת חשבתי להציע לך סיפורים קצרים. כהתחלה.

  2. shin Says:

    אחלה סיפור.
    אתון צודקת לגבי הסוף, אם יש לך כוח – הייתי מציע שתערכי אותו או אפילו תנסי לכתוב אותו עוד פעם. גם לא היה לי ברור לגמרי מה בדיוק קרה שמה – האמא נפטרה?
    ועוד הערה\הצעה קטנה – המספר. אני (בתור קורא) יודע עליו רק שהוא קורא לעצמו פלאח. תכניסי עוד קצת (ממש קצת) ממנו לסיפור.

  3. ישראל Says:

    Shin – תקרא שוב את הכותרת של הפוסט

  4. idit Says:

    כן אה? אבל זה ימתין לערב. אם יש לכם רעיונות לסיום אחר, תשלחו לי למייל, כי אני מיובשת

  5. idit Says:

    אמרתי למייל? למה למייל? אפשר גם בתגובות.
    כי אני מיובשת

  6. אדר Says:

    זה ממש יפה, ואגב, לא רחוק ממשהו שקרה לי במציאות.
    אבל לא הבנתי שמדובר בבחור שמספר עד הסוף…

  7. אתון עיוורת Says:

    אולי סוף מפתיע כזה שיוציא את הפולניה מהשבלונה. שהגבר היה בעצם שותף עסקי לבית זונות שהוא והאמא ניהלו בוורשה ושהסיפור על הנישואים והיחסים היה בעצם כיסוי לשותפות עסקית. ושהיא רימתה אותו וגנבה אותו ואת הכסף דחפה לדירות. ושבנוסף היה לה גם חשבון בשוויץ שהבנות לא ידעו עליו, אבל גילו אותו כשעשו סדר. משהו כזה. הפולניות העבשות האלה, שמחזיקות את הברכיים מאוד צמוד – נקעה נפשנו מהם. רוצים סקס אחר.

  8. אדר Says:

    אולי סוף כמו בחיים, שהרעים מנצחים ולוקחים את כל הכסף של אמא, שנהייתה סנילית וחתמה על העברת בעלות של כל הרכוש שלה לפולני.

  9. idit Says:

    אבל חבר'ה, אני דווקא מאוד בעניין של סוף מינורי. החיים הם סוג של אנדרסטייטמנט ואני לא שואפת לשקף משהו אחר בבלוג שלי. באופן אישי דווקא לא חשבתי שצריך *לקרות* משהו אחר בסוף, אלא שהסוף צריך להיות מנוסח אחרת, אולי שזה יסתיים בהצהרה אחרת, כי זה באמת לא עובד ככה.
    טוב שאני יודעת להגיד שזה לא עובד, רק אין לי מושג איך זה כן יעבוד

  10. ירון Says:

    מאוד אהבתי את הסיפור, ואני חושב שכל אחד יכול להחבר אליו. כיוון שאני קורא לראשונה את הבלוג הזה אני הולך לקרוא פוסטים ישנים יותר 🙂

  11. idit Says:

    תודה מותק. אל תקרא יותר מדי, זה מזיק לעיניים

  12. ולנסיה Says:

    ירון, רק אל תשכח להודיע כשאתה מוסיף ל RSS.
    המספור מתעדכן ידנית. 🙂

  13. idit Says:

    אוי, טוב שהזכרת לי. תוצאות המפקד קבועות על 8 כבר זמן רב, והשאיפה היא לעבור לדו ספרתי ב"ה

  14. פיגום - פיגומים Says:

    פיגומים!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: