פלוגה בקו

לקראת ראש השנה, באמת קיים הרצון הכללי לשנה טובה. יש התרחבות פנימית – אתה מאחל לאחרים שנה טובה ומתכוון לזה. אתה רוצה שהשנה של כולם תהיה טובה, וגם שלך. קל יותר להתרחב ככה כשהכל נקי.
עד יום הכיפורים זה כבר מיטשטש קצת: אתה לא באמת רוצה שלכולם תהיה גמר חתימה טובה. אתה לא באמת רוצה לסלוח לכל מיני אנשים. אולי אתה רוצה לסלוח לעצמך, אבל גם את זה אתה לא ממש עושה. בראש השנה אומרים "שנה טובה" מתוך כוונה. לקראת יום הכיפורים אומרים "גמר חתימה טובה" אבל הכוונה פחותה. אתה חושב "לא יודע אם באמת מגיע לכם, גמר חתימה טובה. שאלוהים יעשה אתכם את החשבון". לא לוקח הרבה זמן, עד שהכל מתכווץ בחזרה.
בערב יום הכיפורים החנויות נסגרות מוקדם יותר מביום שישי רגיל. ואתה חייב לקנות נייר טואלט כי אחרת תיתקע בלי נייר טואלט בסוף השבוע. כמה נשארו לך, גליל וחצי אולי? גליל? שמת לעצמך תזכורת בפלאפון לקנות מהר מהר לפני שייכנס החג. שלא תיזכר בזה כשיהיה מאוחר מדי ותכעס על עצמך.
אז אתה נכנס למכולת היחידה שפתוחה בעיר, ומחפש נייר טואלט. ובלי שום הכנה מוקדמת אתה רואה מישהי שלא רצית לראות. או שכן רצית לראות, ולא רצית שתראה אותך. או שהיא זו שלא רוצה לראות אותך וזו בעצם הסיבה היחידה שאתה לא רוצה לראות אותה.
לא ראית אותה שנתיים, כמעט שלוש. היה לך רושם שלה, סצינות שזכרת. אבל פתאום אתה רואה את תווי הפנים ואת שפת הגוף, ואתה מבין כמה הרבה שכחת. וכמה זמן עבר. ומה קרה בזמן שעבר ומה לא קרה.
לא חשוב נו, הדבר האחרון שאתה רוצה לחשוב עליו כרגע הוא הזמן שעבר. אתה לא רוצה להסתכל עליה ולהיזכר, אתה בטח לא רוצה שהיא תבחין בך. מי יודע אם תזהה אותך בכלל. ועדיף שלא תזהה. ואתה לא מאמין שאתה עומד שם ומסתכל בה, אפילו לשניה. העמדה שלך חשופה מדי, זה מסוכן ואתה חייב לברוח משם.
אתה מודד מרחקים: די משוכנע שאם תפנה שמאלה לכיוון הדלת לא תיתקל בה. ואתה רק מתפלל שהיא לא תחליט גם פתאום לעשות איזו פניה פתאומית. אתה כועס על שאתה נמצא במצב הזה. מה היא עושה פה בכלל? היא בכלל לא אמורה לגור פה. אם כי לך תדע איפה היא גרה היום, כן? אולי היא גרה פה עם בעלה והילד. סביר להניח שלא. סביר להניח שהיא לבד. או לפחות בלי ילד, עדיין. אולי עם בן זוג. אולי היא קונה עכשיו מצרכים לארוחת שחיתות של יום כיפור עם בן הזוג. אתה מניח שכן ומקווה שלא. אתה מקווה שהיא לבד לגמרי ביום כיפור, למרות שמההיכרות הקצרה שלך איתה, אתה זוכר שבכלל לא מפריע לה, להיות לגמרי לבד.
ובכל אופן כאן זו הטריטוריה שלך. מעולם לא חששת שתיתקל בה במכולת הזו.
כלומר, אולי היתה תקופה שבה חששת שתיתקל בה בכל מקום שנמצאת בו, וקיווית שתיתקל בה בכל מקום שנמצאת בו. אבל היום זו תקופה אחרת לגמרי. ואתה כועס שבתקופה כל כך לא קשורה וביום כל כך לא קשור היא מופיעה פתאום.
אתה יוצא משם במהירות וחוצה את הכביש במהירות ונכנס לרכב במהירות. לא נתקל בה. מזל. נס יום כיפור, איך יצאת מזה. אתה תוהה אם היא ראתה אותך חוצה את הכביש ונכנס לרכב. אולי בדיוק עמדה ליד הקופה עם המבט לכיוון הדלת. ואם ראתה מה זה משנה, בטוח לא זיהתה. מה הסיכוי שהיא זוכרת שזה הרכב שלך. ואם ראתה וזיהתה בטח הוקל לה שלא נאלצה לדבר איתך. רק שלא תחשוב שהיית שם לידה ושברחת בגללה.
במצב אחר אולי היית חושב שיש בזה משהו טוב, הדברים שזה מעורר, ומה זה אומר. עכשיו אין לך פנאי לזה. עוד מעט יום כיפור ולא הספקת כלום. מה יש לך בבית, גליל, אולי חצי גליל, ילדה קטנה אהבתי בגליל. אולי זה בסדר, אולי זה יספיק.
פעם היית אצלה ונגמר לה הנייר טואלט. היא אמרה לך שאם תצטרך אז תשתמש במגבוני נייר מהמטבח. אם לא היה לך נייר טואלט בבית (וזה קרה לך), היית נבוך להודות בזה בפני אדם זר. אבל לה זה לא הפריע. רצית להגיד לה שאתה מבין אותה, שגם לך זה קורה, ושהיא שובת לב ושאתה רוצה לדאוג לה ושהיא תדאג לך. אבל כשאמרת את זה, זה לא יצא כמו שהתכוונת. במקום זה שאלת אותה אם לא מפריע לה לחיות ככה. ואחר כך, כשאמרת לה שהיא שובת לב, זה היה בהקשר לא מתאים ומאוחר מדי ומציק ונואש. בעצם כנראה גם בפעם הראשונה שרצית להגיד, כבר היה מאוחר מדי. בעצם זה אף פעם לא היה הזמן הנכון. מה שבטוח – זה כבר לא רלוונטי.
אתה מתניע ומכוון לתחנה היחידה שעוד משדרת שירים בשעה הזו, בערב יום כיפור. מה זו הסליחה הזו שצריך לחלק ומה זו הסליחה הזו שצריך לקבל. כמה עומס בכמה דקות, הכניסה והיציאה והכל נסגר כל כך מוקדם וצריך להוריד את האוטו מהכביש וצריך למצוא חניה. וכמה ריק – החיים צחיחים, ותמיד התפאורה לא מתאימה. ורוב מה שקורה, קורה בדימיון, בחיים הפוטנציאליים שבהם היא היתה שמחה להיתקל בך פתאום ואתה היית גאה במה שאתה מציג בפניה. או שלא היית מציג בפניה. או שזו לא היתה היא. בסופו של דבר השורה התחתונה היא שאתה תקוע בלי נייר טואלט. גם כן, יום כיפור.

13 תגובות to “פלוגה בקו”

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) Says:

    פשוט יפה. ובאמת נוגע ללב

  2. ג'וני דו Says:

    כל הזמן אומרים שהעיתונות המודפסת גוססת בגלל האינטרנט, ושבסוף את העיתונאים יחליפו בלוגרים וכל זה. אבל יש בעיה עם כל הפוסטים האלה – אי אפשר לנגב איתם את התחת.

  3. almost30 Says:

    מצוין. נקודה.

  4. idit Says:

    תודה 30 (תתרגל לשם החדש)
    ותודה אנונימי. זה משמח אותי מאוד כשאנשים טורחים להגיב אפילו שאין להם זהות וירטואלית.
    וג'וני – אתה מוזמן להדפיס את הפוסט הזה ולנגב בו את התחת. אם אין לך מדפסת בבית אז אפשר לנסות בעבודה, או בדואר, או באופיס דיפו. בהצלחה.
    (ואגב הפוסט הזה, את מי בדיוק אני יכולה להחליף עם הפוסט הזה? את נחום ברנע?)

  5. ג'וני דו Says:

    לא נראה לי שעם הפוסט הזה את יכולה להחליף את נחום ברנע. אין בו אף מילה על זליכה.
    חוץ מזה, שהוא חתן פרס ישראל. הנה, את רואה? פרס ישראל, זה משהו שאפשר לנגב איתו את התחת.

  6. לא Says:

    אפרופו לנגב את התחת, לא ידעתי שבאופיס דיפו אפשר להדפיס. את רצינית? איזו תגלית מרעישה! בחיי. כמעט נוצר בי צורך להדפיס משהו רק מלדעת את זה.

  7. idit Says:

    תשמע, אל תתפוס אותי במילה עכשיו. צילמתי שם משהו פעם, אז אני חושבת שהם גם מדפיסים.
    ואם לא הם, יש מספיק אחרים. אני אאתר לך ואחזור עם תשובה ברגע שתהיה לי.

  8. almost30 Says:

    לונג ליב אולמוסט!!!!
    (ההכחשה תנצח את המציאות)

  9. לא Says:

    אין צורך שתבררי, זה לא כל כך חשוב. למרות שאם היית מגלה שבטויז אר אוס (שימי לב למבטא המנצ'סטרי) מדפיסים, זה באמת היה… כאילו, עושה משהו למישהו, אני, כאילו, לי עושה, את מבינה?

  10. idit Says:

    לא – אני מבינה. ואני לא שופטת.
    30 – אני לא מבינה, אם כ"כ קשה לך להיפרד מהשם, אז תחליף לאולמוסט40. איזה צליל נחמד יש לזה, אה?

  11. almost30 Says:

    רק עכשיו שמתי לב לתשובתך(את יודעת איך זה בגילנו, זזים לאט… )
    אני חושב שרק על מנת לשמר את הדיון הפילוסופי בנושא עוד זמן מה, אשאר אולמוסט30 לכמה חודשים… (מה עדיף? שנדון בפוליטיקה? ביטחון? )

    מצד שני גם אין לי בעיה לחזור לדון בבריטני.

  12. idit Says:

    אה, כי חשבתי שתתעצבן, ואז אני אגיד "30, זה לא בריא להתרגש ככה בגילך".
    לא חשוב, יש לי המון דברים מצחיקים אחרים לומר. אברר ואחזור אליך עם תשובה ברגע שתהיה לי.

  13. almost30 Says:

    אחלה. לפחות הצחקתי אותי על הבוקר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: