[היתרונות בשירות הצבאי שלי: חלק מהזמן הרגשתי שאני משהו. למשל, כשאנשים היו עוצרים אותי ברחוב ושואלים על כיוונים, כי במדים נראיתי להם כמו דמות סמכותית. החסרונות: חלק אחר מהזמן הרגשתי שאני כלום. (כתבתי פסקה שתיארה וניתחה את שירותי הצבאי. אבל אני חושבת שאפשר לתמצת את התקופה הזו במילה חבל). היתה לי חברה משתמטת. שאמרה בצו ראשון שהיא לא תחזיק נשק, או לא תלבש מדים או משהו מעין זה. קבעו לה פגישה עם קב"ן, היא חזרה על הגיגיה שנראו לה באותה תקופה מאוד מגניבים ונון קונפורמיסטים, קיבלה פטור ונגמר הסיפור. היא היתה סטריאוטיפית, המשתמטת: יצר הרס עצמי, פילוסופיה ורוחניות בגרוש, זיונים בטעם מאפרה עם בחורים בעלי שיער מגורז ופירסינג בגבה, שזה בפני עצמו משפט סטריאוטיפי. וכן גם אני הייתי מאוד סטריאוטיפית: פחדתי שהיא תסמן אותי כבורגנית ותוקיע אותי. ניסיתי להדגיש בפניה את הצד הרוחני והמרדני שלי, שלא היה באמת הצד הרוחני או המרדני שלי אלא מן הצגה מבוהלת שהמצאתי למענה. פעם הלכנו לסרט יחד, היא ואני. אני לא זוכרת איזה סרט, וזה מוזר, כי קשה לי היום לחשוב על סרט ששתינו רצינו לראות. אני קניתי את הכרטיסים, קיבלתי חצי מחיר הנחה של חיילים. כשחזרתי מהקופה ונתתי לה את הכרטיס שלה היא אמרה: "ככה עולה כרטיס לחיילים? איזה כיף, גם אני רוצה להיות חיילת!" וזה מה שאני זוכרת. לא זוכרת את הסרט. זוכרת שרציתי להרוג אותה באותו רגע.

6 תגובות to “”

  1. shin Says:

    ראשון?

  2. לא Says:

    עכשיו שאני יודע שאת לא יודעת מה הבאנר מפרסם, אני יכול לגלות לך בקלות* מה הוא מפרסם . נניח שהוא מפרסם משהו שאת מאוד רוצה לקנות במחיר שמאוד מפתה אותך לקנות, לא תקני רק בגלל הנדנוד? את לא נראית לי אדם נחוש מספיק** בשביל זה.

    * אמנם היכולת השכלית שלי לנהל ויכוח על השתמטות מוטלת בספק, אבל לגלות מי מפרסם מה ואיך, זה אפילו קוף מאולף כמוני יכול.
    ** נודניק, נו.

  3. idit Says:

    שין – ראשון וגם לפני אחרון. רק כאן תוכל להנות מדיל כזה.
    לא – גם לי אין יכולת שכלית. סתם אמרתי.

  4. לוטה בערפל Says:

    עידית, אני איתך.
    מחאה.
    ורק לשם המרגיזות, כל פעם שבוהים בעמוד הראשי של הYנט לכמה דקות בהתלבטות איטית, הדף טוען את עצמו מחדש עם פרסומת (אחרי שסגרתי את הראשונה). זה מרגיז. זה אגרסיבי. זה מיותר.
    זהו. עד כאן הנחרצות שלי.
    שבת שלום.

  5. אור Says:

    נגעת פה בנקודה רגישה. במבט לאחור אני מאוד גאה בשירות הצבאי שלי וגם בשירות המילואים שלי, בכל בכל זאת בחרתי לעזוב את הארץ הרבה בגלל הצבא והמילואים.
    השאלה שאני שואל את עצמי כל הזמן זה האם הייתי עושה את השירות שלי שוב מהתחלה והאם בבוא היום אני אתמוך בילד שלי להתגייס או לא להתגייס.
    שאלות קשות.

  6. idit Says:

    לוטה: אולי זה סימן שצריך להתחיל לקרוא את הגרסה המקוונת של הארץ, ורק אותה. חבל רק שהיא כ"כ משעממת.
    ואגב הארץ, אור – אם לא תחזור, אז הילדים שלך לא יצטרכו להתגייס, משהו לחשוב עליו (וגם – אני צריכה קשרים בניו יורק)
    שבוע טוב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: