מותק לא לשלוח לי עוגה

זו עובדה ידועה, שמזה זמן אני משקיעה את נשמתי בבלוג הזה, גם על מנת לחוות מעט פורקן נפשי, וגם על מנת לבדר אתכם, מנויי הרסס שלי, כדי שתחשבו שאני מצחיקה ונהדרת ובטח היינו יכולים לצאת יחד לשתות ולבלות או סתם לרבוץ יחד מול הטלוויזיה והיינו מאוד נהנים כי היה בינינו חיבור מיוחד.

כסף אני לא מקבלת על הבלוג, ואינני מתלוננת על כך, משום שרובם המכריע של הבלוגרים לא מקבלים תמורה כספית. יכולתי אולי לקבל כמה שקלים מהמודעות של גוגל שכולם שמים, אבל אני לא רוצה שיציק לכם בעיניים כשאתם נכנסים לכאן (האמת, שהסיבה הראשית שאני לא שמה את המודעות של גוגל, היא שאני לא יודעת בדיוק איך זה עובד העסק הזה, ואני מפחדת שיום אחד גוגל יבואו ויגידו לי "שלום, החודש אנחנו לא משלמים לך, כי הפסיקו להיכנס לבלוג שלך. היה פעם מישהו, אבל רשום לנו כאן בסטטיסטיקות שהוא איבד עניין").

בחודש האחרון דווקא הגיעו שתי הצעות בתיווך אלעד, שכמעט הצביעו על כך שהעולם מתחשב בדעתי. אחד שהבטיח לשלוח דיסק בחינם אם אכתוב עליו ביקורת, ואחד שהבטיח לשלוח ספר בחינם אם אכתוב עליו ביקורת (ההצעות האלה לא הגיעו בדיוק אליי, אלא לקבוצה של אנשים, אבל זו היתה קבוצה מובחרת. שאלתי את אלעד אם הוא בחר לצרף אותי לרשימת הנמענים כי יש לי מלא רייטינג, והוא ענה שהוא מעביר את הבקשות הללו לבלוגרים עם "רייטינג סביר". שזה, בשפתו המאופקת של אלעד, מלא רייטינג. כך החלטתי).

הבעיה היא שאלו דיסק וספר ששולחיהם היו מרוויחים מהעסק יותר מהנמענת. אין לי הוכחות חותכות לכך, אבל חשדתי שמדובר במוצרים שהעיתונות הלגיטימית לא הסכימה להכיר בקיומם, ולכן משווקיהם פנו לבלוגרים הנואשים.

מה שאני מנסה להגיד הוא, שסביר להניח שלא הייתי שומעת את הדיסק הזה באוטו כל יום, ולא הייתי מתכרבלת עם הספר בלילה מתחת לשמיכה. מה שאני מנסה להגיד הוא, שלקבל את המוצרים הנ"ל ולהרגיש שהרווחתי מהכתיבה שלי, זה קצת כמו למצוא אוכל בפח הזבל ולדווח שהרווחתי ארוחת חינם.

ואם כבר לבקר, מדוע שלא אבחר בעצמי את מושא הביקורת ואוותר על המוצר חינם? לא עדיף שאבקר את הסדרה האקס המיתולוגי שאני שונאת, ולא אטפל לחלשים שזקוקים לתמיכת הבלוגים?

כל זה היה נכון עד אתמול בלילה, אז קיבלתי מייל מאלעד ובו הוא מציע לקשר אותי, כבלוגרית בקהילת בלוגלי, עם אישה מחברה של תחתונים, שתשלח לי תחתונים בתמורה לביקורת. בזכות כישורי המו"מ של אלעד, היא היתה מוכנה אפילו לשלוח תחתונים בלי הבטחה לביקורת.

זו הפעם הראשונה שבה הרגשתי שאני מקבלת תמורה על הבלוג. כי תחתונים זה משהו מוחשי, זה משהו שללא ספק ניתן להשתמש בו. חוץ מזה, כמה ימים לפני כן רכשתי בעצמי מארז של שלושה תחתונים מבית אותה חברה ממש, ושילמתי מחיר מלא! לא שיערתי אז שאני נמצאת בעמדה כזו, שמאפשרת לי לקבל את אותו המוצר בחינם. היום אני מסתכלת אחורה לאותו ערב בו ביצעתי את הרכישה, ומשתעשעת מהסיטואציה: אני נזכרת כיצד הוצאתי את כרטיס האשראי מארנקי, כיצד המוכרת גיהצה אותו בשוויון נפש ממש כאילו אני אחד האדם שנאלץ לשלם על תחתוניו בעצמו. כיצד אני עצמי נהגתי בצנעה ואיפוק ולא דרשתי מתנות או הנחות שבדיעבד מסתבר שמגיעות לי.

לקח לי כמה שעות לעבד את המידע – נכנסתי לאתר החברה וסקרתי את ההיצע, פנטזתי לי להנאתי באיזה צבע יהיו תחתוני החינם שלי, איזו מידה כדאי לי לבקש, איזו כתובת לתת… איך ארגיש כשאגיע הביתה, אחרי שאספתי את החבילה מהדואר (או אולי היא תגיע עם שליח?), ואפתח את העטיפה, ויהיה לי עצם ממשי, שאפשר לגעת בו, שהגיע אליי בזכות הבלוג? מן פריצת גבול מרגשת כזו בין העולמות: דרישת שלום מוחשית מהעולם הוירטואלי. איך ארגיש כשאלך ברחוב ורק אני אדע שאת התחתונים שאני לובשת הרווחתי בזכות הבלוג שלי סימן שאלה.

רק למחרת הצלחתי לנסח מייל תשובה לאלעד, וחבל, כי מלאי התחתונים מוגבל, ואוזל במהירות. רציתי להישמע שנונה, ושאלעד ישמח לשמוע שהנה יש משהו שאני כן רוצה לקבל. כתבתי לו "היה זה סר כך וכך שאמר כי לכל אדם יש מחיר, והמחיר שלי הוא תחתונים", ואחר כך חשבתי שזה מתאמץ מדי, ואחר כך שלחתי את זה בכל מקרה.

מיד קיבלתי תשובה אוטומטית לפיה אלעד לא יהיה זמין במייל עד לאמצע אוגוסט.

יש כמובן גם את תום וחנית, אבל איך אני פונה אליהם ואומרת "היי, סליחה, נשארו תחתונים?", זה יפגע לי בפאסון. ואולי הם יענו לי משהו בסגנון "אנחנו לא מתעסקים בדברים כאלה" או "לכי חפשי ת'תחתונים שלך".

אז זהו. פספסתי את התמורה שלי כנראה. לא אוכל לאחוז בידיי דבר מה שהכתיבה שלי שילמה עליו. ואני חותמת את הפוסט העצוב הזה בשתי בקשות:

בקשה ראשונה, מופנית לבלוגרים של בלוגלי.

אם עניתם לאלעד בזמן, וקיבלתם תחתונים, אנא, ליבשו אותם לעתים תכופות, ותהנו מהם, גם בשמי. ואולי מדי פעם, כשאתם לובשים את התחתונים, תחשבו לרגע עליי.

בקשה שניה, מופנית לשבעת מנויי הרסס שלי, ולציבור קוראיי באופן כללי.

אם נהניתם מהבלוג, שלחו לי בבקשה תחתונים.

מודעות פרסומת

22 תגובות to “מותק לא לשלוח לי עוגה”

  1. הכלכלן המתוסכל Says:

    יש אני ראשון!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!111111111111111111!!!!!!!!!!!!

    .
    .
    .
    .
    .
    .
    .
    .
    זה היה פוסט מבריק.
    מוצלח יותר אפילו מההוא עם הגבינה התוססת.
    זהו. מפה אפשר רק לרדת.

  2. aviadk Says:

    ברוכה השבה 🙂

  3. תום סלע Says:

    אני חושש שהיתה אי הבנה – התחתונים אינם מתנה. נכון, הביקורת היא אופציונלית, אבל את אמורה להחזיר אותם בכל אופן לאחר השימוש.

  4. idit Says:

    כלכלן – תודה על ההתלהבות, אבל זה לא כזה שיחוק להיות ראשון פה. למעשה, היו פוסטים שיכולת לחכות ולא להגיב עליהם יומיים, ועדיין להיות ראשון.
    אביעד – תודה, וכמו שאמרתי, תשתדל לחשוב עליי בזמן שאתה לובש אותם.
    תום 😀
    זה נשמע הוגן. אני מניחה שגם את הזוגות שאני קונה בחנות לבשו כבר כמה בלוגרים לפניי.

  5. לא Says:

    אני מוכן לשלוח לך תחתונים, בתנאי שתלבשי אותם רק על הראש.

  6. idit Says:

    אבל אליזרין מהשכונה שלך כבר מיצתה את השטיק הזה

  7. לא Says:

    לא יצא לי להתחבר עם הילדה הזאת מהשכונה שלי, כך שמבחינתי השטיק עדיין לא מוצה.
    וחוץ מזה, אם השטיק הזה ימוצה בשכונה של המגניבים ז ועוד בזכותי זה יותר שווה איכשהו, לא?

  8. idit Says:

    השכונה של המגניבים* לא יכולה להרשות לעצמה לפגר אחרי השכונה של הפקאצות

    *לא מגניבים כי אם מסקרנים

  9. אלעד Says:

    עידית,
    אני במילואים ולכן לא כל-כך זמין אך עניתי לך ושלחתי את פרטי הקשר (קבלת?).

    עמדתי לכתוב על הנושא בעתיד הקרוב אבל הקדמתי אותי בפרסום העניין – יש לך סקופ! עבור כל מי שקורא את התגובות אנסה להסביר את המצב.

    לגבי הבלוגרים שפניתי אליהם. כמובן מדובר בכאלו שיש להם "רייטנינג סביר" אבל גם כאלו שיודעים לכתוב וכאלו שנראה לי ניתן לסמוך אליהם שיכתבו ביקורת הוגנת שכן לא מדובר בכתבה פרסומית אלא מותר לכתוב מה שרוצים. אפשר לראות לאיזכור קליל של מוצר שהתקבל מחברת יחסי ציבור כאן.

    חשדתי שמדובר במוצרים שהעיתונות הלגיטימית לא הסכימה להכיר בקיומם, ולכן משווקיהם פנו לבלוגרים הנואשים

    אז דווקא במקרים האלו אני פניתי אליהם ולא הם אלי. זה מתקשר לעובדה, שציינתי בפני כל מי בלוגר שכתבתי לו, שכרגע לא הבלוגר ולא בלוגלי מקבלים תמורה מוחשית עבור הביקורת (הבלוגר כמובן מקבל מוצר).

    מצד שני המפרסם לוקח סיכון מסויים שכן מה יהיה אם תכתבי שהספר היה משעמם, ללא עלילה וכו'…? זה מתקשר לנושא יותר נרחב שאני מנסה לקדם והוא הכרה גדולה יותר של הבלוגרים ואני בהחלט רואה כי בעתיד בלוגרים יקבלו תמורה מוחשית עבור ביקורת (כפי שמקובל בעולם).

    ועכשיו לעיקר, התחתונים 🙂 במקרה הזה זו לא היתה יוזמה שלי אלא פניה שקבלתי מהחברה. בגלל אופי המוצר הדגשתי כי יש להשאיר את ההחלטה האם לכתוב בידי הבלוגרית (או הבלוגר שכן יש גם כאלו לבנים).

    מי שרוצה עדיין יכול לפנות אלי:
    elad at blogli dot co dot il

  10. שרית Says:

    היי עידית. הפוסט שלך הצחיק אותי לאללה . תוכלי לכתוב לאימייל שציינתי? :mrgreen:

  11. idit Says:

    אלעד: סליחה שהקדמתי אותך לפני שהיתה לך הזדמנות להסביר במה מדובר.

    שרית? השרית, שאלעד הפנה אליה?

    יש! אני מקבלת תחתונים?

    אההה, שרית מהפרדוקס. טוב, אני מקבלת יחס. זה גם משהו. 

  12. אתון עיוורת Says:

    אין מה לומר עכשיו אחרי שקראתי כאן ראיתי את הפנייה של אלעד לגמרי באור אחר. כמו סוג של פרגון, זה עושה נעים. ועדיין –
    ויתרתי בגלל העניין של האנונימיות. מה להתחיל לתת כתובות של חברות? להסתכן ולהדביק על תיבת הדואר "אתון עיוורת"? וכל זה בשביל זוג תחתונים?
    אבל נניח אם אלעד יפנה אלי בעניין של מסך פלסמה, או טיול ספארי במוזמביק, או סתם סוף שבוע בטוקיו, אפילו בפריז וגם אז אם אוכל להמשיך ולהנות מחופש הביטוי – או אז אדביק גם אדביק.

  13. idit Says:

    כמו שאמרתי, לכל אדם יש מחיר. המחיר שלך הוא חופשה בחו"ל, והמחיר שלי זול מעט יותר. אבל הדרך לכל ספארי במוזמביק מתחילה בזוג תחתונים.

  14. אתון עיוורת Says:

    עידית – צר לי להצביע על בעיתיות מסוימת באקסיומה שעליה בנוי המשפט האחרון. כלל לא בטוח שהתחתונים מובילות אל הספארי. מאוד מאוד יתכן שהכי רחוק שנגיע עם התחתונים זה יהיה לאמבטיה, וגם זה ביום בהיר.

  15. חנן כהן Says:

    כתבתי לאלעד. מבטיח להצטלם עם התחתונים.+

  16. idit Says:

    🙂
    (לא יודעת מה הפלוס הזה עושה שם, הייתי שמחה אם היתה מופיעה אחריו המילה "מכנסיים" )

  17. Duvash Says:

    יופי של פוסט, משובח בהחלט… מוזר, אבל משובח בהחלט..
    כל עניין התחתונים הזה מאד מעניין.. אני לא בטוחה שהייתי מסכימה לקבל תחתונים בדואר, וגם אם כן הם היו עוברים כלכך הרבה כביסות עד שהייתי מסכימה ללכת איתם, שהם כבר היו משנים את המרקם והצורה פעמיים..

    מה שכן, למי שלקח את התחתונים הנ"ל (כי אני מבינה שכן היו "זוכים") – אשמח לראות תמונות :mrgreen:

  18. idit Says:

    אויש באמת, מה כבר יקרה להם בדואר? אם הם בחינם אני מוכנה שיהיו מפוזרים עליהם קצת חיידקים

  19. לוטה בערפל Says:

    איכס. חיידקים.
    אחלה פוסט.

    יש לי תחתונים שאמא קנתה באמריקה והם כל כך לא במידה שלי שזה פתטי.
    כאילו אמא שלי? אמורה להכיר אותי? חוצמזה שהמידות באמריקה הן או קטנות להחריד או גדולות להחריד (במקרה זה קטנות. ומחרידות…).

    בקיצור, אם את אוהבת ורוד ממולמל (מלשון מלמלה) אני יכולה לשלוח לך באימייל.

  20. אלעד בבלוגלי Says:

    האם יהיו פוסטים ממומנים בבלוגים בישראל?…

    ייקח קצת זמן אבל לדעתי כן.
    הדברים התחילו להתפרסם בכמה בלוגים בבלוגלי אז הגיע הזמן שאסביר את דברים באופן מסודר (כשהנושא יתפוס תאוצה אכתוב על…

  21. מרג' Says:

    מצד שני אני מרגישה נעים שפונים אלי באופן אישי

    -מנויית רסס גאה-

  22. idit Says:

    !!!!!
    שמונה!
    וואו, פשוט לא ניתן לעצור את נסיקת הרייטינג של הבלוג הזה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s