בקשר לזה ששמעון פרס נרדם באמצע ראיון.

אני לא אתחיל להעלות השערות בנוגע למי העביר את זה ומי שידר את זה את זה (יום שלם הפוסט הזה באוויר, אף אחד לא יכול היה להגיד לי שכתבתי פעמיים "את זה"?) ולמה, ומה המשמעות של זה. כי את כל אלה כבר עשו לפניי וטוב ממני.

אבל זה הזכיר לי שפעם הוא התראיין אצל דן שילון, וסיפר שהוא ישן לא יותר מארבע שעות בלילה. חיפשתי אזכורים לזה באינטרנט, ומצאתי משהו עקיף פה, ודרך התגובות לולווט גם פה (ומסתבר שגם גילה אלמגור טוענת ששתי דקות שינה בלילה הן די והותר בשבילה).

עכשיו, אני מאמינה שבהחלט אפשרי לתפקד אחרי לילה שבו ישנתם ארבע שעות. גם אחרי שני לילות כאלה. אבל קשה לי להאמין שאפשר לתפקד כשבאופן קבוע לא ישנים יותר מארבע שעות בלילה (ובנוסף לזה גם נורא זקנים). להגיד "אני ישן שלוש – ארבע שעות בלילה וזה מספיק לי", זה מופרך בערך כמו להגיד "אני אוכל שתי פרוסות לחם וקלמנטינה אחת ביום וזה מספק את כל צרכיי התזונתיים", או "יש לי זוג תחתונים אחד בלבד, שאני לובש לכל מקום ואירוע, אני לא צריך יותר מזה וגם אף אחד לא מעיר לי".

אז נשאלת השאלה, למה להגיד דבר כזה?

האם זה מתוך שחצנות? מן דרך לומר "לי יש משהו שלכם אין, אני יכול ואתם לא"? כמו הדוגמניות שמספרות איך הן אוכלות כל הזמן ולא משמינות? או המאוסים האלה שאומרים שהם קמו בוקר אחד, ניגשו בספונטניות לפסיכומטרי והוציאו 800 ככה בלי להתאמץ?

או אולי זה מתוך פולניות? דרך לומר "אני אשב לי כאן לבד בחושך, אסתפק לי בעשרים דקות שינה, אני כבר אסתדר איכשהו". מה שמוביל כמובן לרגשות אשמה: אמא מסתדרת עם ארבע שעות שינה, ולמה? כי היא עסוקה מדי בלדאוג לנו (במקרה של פרס: למדינה, שזה לנו) אז באיזו זכות אנחנו מתעקשים על יותר מזה? מי החליט שמגיע לנו לישון שמונה שעות כמו חזירים?

בסופו של דבר שתי האופציות עלולות לגרום הרגשה רעה לזולת.

סתם, נראה לי שזה לא כל כך פייר. אם הוא גם נרדם באמצע משפט, וגם גורם לאחרים להרגיש רע עם עצמם, איך זה שיש לו כל כך הרבה חברים מפורסמים?  

(איפה לעזאזל התמונות עם בר וליאו?)

13 תגובות to “”

  1. מרג' Says:

    אני זיהיתי רק את אחינועם ניני.

  2. הכלכלן המתוסכל Says:

    תקשיבי, אין לי מושג מי ומה ולמה, אני רק יודע שצחקתי כמו משוגע כשראיתי את הפרצוף המבריק שהבנאדם עושה בשניה שהוא קולט שהוא נרדם.
    קלאסי.

    חשבתי לתומי, שאילו הייתי חייל בצבא, רצוי באיזה קורס משמים, הייתי גוזר ושומר את הקטע הזה, ושולף אותו בכל פעם שהייתי מתעפץ באחד השיעורים והסמל היה אומר לי משהו.

  3. idit Says:

    צחקת כמו משוגע? כנראה זה בגלל שאתה ניהיליסט. אני בקושי יכולתי להסתכל על המסך.
    מרג' – ושרון סטון, עז?

  4. ג'וני דו Says:

    הנה התמונה עם ליאו.

    וזאת התמונה עם בר.

  5. idit Says:

    יו, איך מצאת אותן?
    השתמשתי בכל מילת חיפוש שעלתה בדעתי!

    חולה עליך ועל התגובות שלך מוסיף!

  6. ג'וני דו Says:

    אני לא מוסיף, אני יובל.

  7. idit Says:

    😀

  8. מרג' Says:

    לא זיהיתי נו.
    יפה שרון. יפה.

  9. idit Says:

    יפה יפה, אבל מה יוצא לה מזה אני שואלת אותך.

  10. לוטה בערפל Says:

    זה לא נעים!
    אבל גם מצחיק!
    ההזדהות היא גדולה… המלמול הדיבורי… העפעפיים הכבדות… המבט המופתע שעצר ברגע האחרון את הריר… אויש… בקיצור, אני בשיעורים תיאורטיים מורכבים…

  11. idit Says:

    איח, היית חייבת להגיד על הריר?

  12. לוטה בערפל Says:

    כן.
    זה מניסיון.

  13. idit Says:

    אבל איח, נו. זה שימון פרס.
    שנאמר: לא נעים להיות זקן, שמזיל ריר על כתב מלוב (סתם, הוא לא מלוב אבל זה מתחרז)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: