אני לא ממש בצמרת המשחק שלי לאחרונה.

*

אז עמדתי ליד יוסי מיוסי וטירן בפיצוציה. בימים כתיקונם הייתי מתעלמת, מקסימום רושמת לעצמי בראש שראיתי את יוסי מיוסי וטירן בפיצוציה.

אבל הפעם הצבעתי עליו וצעקתי "האקדמיה לצחוק!" בסיפוק תמוה.

"נכון", ענה יוסי מיוסי וטירן ונד בראשו. על פי תגובתו ניתן היה להבין כי זו לא הפעם הראשונה שבה פנו אליו כך. על פי תגובתו ניתן היה להבין גם שזו כן הפעם הראשונה שבה פונה אליו כך מישהו מעל גיל 12.

*

אז ליד הקופה של הסופר סידרו צי של בקבוקי יין מיניאטוריים בחמישה שקלים הבקבוק. כבר היתה לי עגלה עמוסה במצרכים מיותרים, אבל הרעיון של רכישת יין בחמישה שקלים נשמע לי משעשע. כמה שניות עמדתי שם וקראתי את התווית, תוך כדי שאני מבטיחה לעצמי שתכף אניח את הבקבוק ואתקדם הלאה. אחר כך חשבתי לעצמי: לא אמרו בתכנית בישול בביביסי פריים, שלא מבשלים עם יין משובח, אלא עם מה שנשאר בתחתית החבית? ובכן, זה יכול להיות יין הבישול שלי.

 היה לי פעם יין אדום בבית. השתמשתי בכף אחת ממנו כשהכנתי רוטב לפסטה. אחר כך לא סגרתי אותו כמו שצריך והוא התקלקל. או החמיץ. או נרקב. מה שעושה יין שלא סוגרים אותו. אפילו הרוטב לא יצא משהו (טיפ קולינרי: לא כדאי לשים חומץ ברוטב לפסטה).

וגם זה, היה לפני שנים. ואינני מבשלת ביין. ואינני מבשלת בלי יין. אבל מאוד רציתי את היין חמש שקל הזה, אז שכנעתי את עצמי באותו רגע שאני זקוקה לו לבישול.

זהו. עכשיו הוא אצלי.

יין קונדיטון. מיוחד במינו. יקר ומשובח. ין אדם מתוק. יין עתיק יומין זה מיוצר מזנים מיוחדים ונדירים, התיישן במרתפים הטבעיים והעתיקים ביקבינו בהרי ירושלים, שמור בהשגחה תמידית על ידי מומחים בעלי ידע, שם וניסיון לפי מסורת הנמסרת מדור לדור.

לא, לא לא. לא יכול להיות שזה נכון.  נכון?

הנה המדבקה עדיין עליו – 4.99

אני מתביישת להציע ממנו לאנשים, כמובן.

לא אבשל איתו.

לפעמים אני חושבת לשבת ולשתות אותו לבד מול הטלוויזיה, ולו רק בשל האפקט הקומי.

*

אז בעקבות לינק לקליפ של פאולה עבדול ששמו פה לפני כמה ימים, נזכרתי בלהיט שלה, סטרייט אפ. והלכתי ליוטיוב וביקשתי אותו.

נהניתי מאוד מהצפייה בו. שמעתי אותו בעבר, אבל פתאום הוא נשמע לי יצירת מופת קטנה – הדואט בין השירה לסינתיסייזר המתחזה לכלי נשיפה. המקצב של מכונת התופים. השריקה המלודית לקראת סיום השיר. המילים. הכל.

טרקטטוס 4.023. על ההיגד להגביל את המציאות לשתי אפשרויות: כן או לא. סטרייט אפ תגיד לי אם יהיה או לא יהיה. אוו אוו אוו.

כבר כמה לילות שאני מקשיבה לשיר הזה בכל פעם לפני שאני מכבה את המחשב. גם אם זה בשתיים בלילה. לא הורדתי את השיר למחשב. לא צרבתי אותו. רק ביוטיוב אני שומעת אותו. ואפילו את הכתובת שלו ביוטיוב לא שמרתי. כל פעם מחדש אני נכנסת, מקלידה סטרייט אפ, מקליקה על התוצאה הראשונה. צופה בפאולה רוקדת סטפס בפרולוג. כל פעם. גם כשהחיבור לאינטרנט נדפק, ובכל עשר שניות הקליפ קופא והמחשב כותב לואודינג, אני לא מאתחלת מחדש. אני מחכה. גם כשטלוויזיה דולקת ברקע ומשמיעה שיר אחר, אני לא קמה לכבות אותה. אני מתקרבת למסך ומתרכזת: ישר למעלה. אם-איי-אה-פייג'-אין-יור-היס-טו-רי. גאונות. גאונות.