האם יוזמת השלום של סוריה תזכה למענה במקביל לאנרכיה ברשות וחולשת הממשל הישראלי?

כבר עברה שעת ארוחת הצהריים, וכדי להשיג אוכל הייתי צריכה לקום, לרדת למטה, להיכנס לארומה או לארקפה, לעמוד בתור, להסתכל בתפריט, לבחור, להסתכל לקופאי בעיניים, להגיד לו בקול רם מה אני רוצה, להתחרט על שלא בחרתי במשהו אחר אבל להרגיש שזה מאוחר מדי כי כבר אמרתי, להחליט אם לשים טיפ בכוס טיפים, כדי שלא יחשבו שאני קמצנית, או לא לשים, כי יש גבול על מה מותר לבקש טיפ ובסך הכל הבחור הזה החליף איתי משפט וחצי ולא הכין לי כלום ולא הגיש לי כלום, ואם אני שמה טיפ לדאוג שיראו, שהוא לא יסתכל על המסך הזמנות שלו בדיוק בזמן שאני שמה, לפחות שישמע את הקלינג של המטבעות בכוס, כי אם הוא לא רואה אז בשביל מה שמתי. ולעמוד ליד הדלפק ביחד עם אנשים אחרים, להעמיד פנים שמאוד נוח לי לעמוד שם ושהסמיכות הפיזית לאנשים אחרים לא מחרידה אותי, ולהסתכל בעיניים למי שמוציא את האוכל שלי, להגיד "זה אני" כשצועקים את השם שלי. יותר מדי.

אבל הייתי כל כך רעבה והמחשבה על לחכות עוד שעתיים עד שאוכל לאכול היתה בלתי נסבלת.

פתאום נזכרתי שיש לי פיתה עם גבנ"צ בתיק.

***

יש אריזות של פיתות, כמו של תנעמי למשל, שברגע שפותחים אותן אי אפשר לסגור אותן בחזרה. ואז, אם את לא משפחה של חמישה אנשים שגומרת את כל החבילה במכה (ואת לא), את צריכה לקחת פיתה אחת, ואת השאר לשים בשקית ולהקפיא.

אבל את לא עושה את זה. וכשאת משאירה את השקית הקרועה עם שאר הפיתות על השיש, הפיתות יתייבשו די מהר. כלומר, הפיתה העליונה בערימה תתקשה כמו אבן ותהפוך ללא שמישה, אלה שתחתיה יתקשו גם הן, אבל ישארו שמישות לכמה שעות, מפני שהפיתה העליונה חוצצת ביניהן ובין האוויר ומאפשרת להן לשמר את הלחות שלהן לזמן קצר.

הפיתה שהשתמשתי בה היתה הפיתה השלישית בערימה. היא כבר איבדה את הגמישות שלה אבל היתה עדיין אכילה. בלילה נזכרתי שהשארתי אותן שם, והרגשתי שיכולת התפקוד שלי בעולם ירודה ומבישה אם אני קונה חבילת פיתות ומשתמשת רק באחת. אמרתי לעצמי שאהיה פרודוקטיבית, שאכין לעצמי סנדוויץ' למחר, לעבודה. שאדע שיש לי אוכל בתיק, שיש לי פתח מילוט מכל הפרוצדורה המעיקה של להזמין או לצאת, מה לבחור, איך לבקש, לחכות בתור, טיפ או לא טיפ, להתחרט על הבחירה וכו'.

דחפתי פנימה שתי פרוסות גבנ"צ – לא עמק (לעמק יש פרסומת חדשה ובה ילד מבקש מאבא שיכין לו טוסט עם גבינת עמק, ובסיום אומר הקריין "ילדים, בקשו מההורים שיכינו לכם טוסט טעים עם גבינת עמק!" וילדים לא מבינים שגבינת עמק זה כמו כל גבינה צהובה אחרת, והם חושבים שטוסט עם גבינת עמק זה משהו שונה ומיוחד. וזו לא פרסומת למוצר שמיועד לילדים בלבד, זו פרסומת למוצר גנרי שמיועד לכולם. אבל הפרסומת מכוונת לילדים כי הם באמת לא מבינים מה זה מיתוג ולמה גבינה היא גבינה היא גבינה היא גבינה. כי הם מאמינים בלב שלם למה שהקריין אומר להם. ואיפשהו בארץ יושב ילד ובוכה כי לא הכינו לו טוסט עם גבינת עמק, אלא עם גבינה אחרת שלא הוזכרה בפרסומת). מיונז. שקית סנדוויצ'ים. תיק.

באותו רגע זה הרגיש לי נכון. אבל למחרת שכחתי לגמרי מהעניין והזמנתי אוכל.

***

ופתאום נזכרתי, 48 שעות אחרי שהכנתי את הפיתה, שהיא עדיין בתיק שלי.

גיששתי בתוך התיק עד שמצאתי את טקסטורת שקית הסנדוויצ'ים. הפיתה היתה שם, קצת מקומטת וסדוקה. בתוכה שתי פרוסות גבנ"צ. שתי פרוסות גבנ"צ במצב צבירה שבדרך כלל אין לי הזדמנות לראות – מצב ביניים שנמצא איפשהו בין המצב שבו הן נמצאות כשהן במקרר, ובין התכה. הן היו שמוטות, נרפות. כהות בגוון או שניים מצבען המקורי. הפרישו אגלי זיעה קטנטנים.

והמיונז, מיונז זה לא משהו שמומלץ להחזיק בטמפטורת החדר במשך 48 שעות, נכון? נכון שפעם בשנתיים, כשהמקומונים עושים את סקר הקפיטריות באוניברסיטאות, הרטבים שמכילים מיונז והכריכים שמכילים מיונז מקבלים את הספירה הגבוהה ביותר של חיידקים מסוכנים? זה בגלל שזה עשוי מביצים, סלמונלה וזה?

מצד שני, חורף עכשיו. טמפרטורת החדר נמוכה יחסית.

מה כבר יכול לקרות, מה. פעם אחת צריך לברר את זה, צריך לברר במה יכול הגוף שלך לעמוד.

איך לתאר את הטעם? תוסס. הנה תואר שלא חשבתי שאפשר להעניק לפיתה עם גבנ"צ. תוסס, כמו סוכריות קופצות. כמו אבקת זיפ. וקשה, כמו זיכרון רחוק של פיתה. ורך, כמו זיכרון רחוק של גבינה טרייה, וחמוץ, כמו זיכרון רחוק של מיונז מהמקרר.

***

זה פוסט של הודיה. פוסט שבו אני אומרת תודה על שהעניק לי ברוב חסדו קיבה מפלדה. על שאני אחת מבני המזל שיכולים לחסוך את העשרים באט על דרינקינג-ווטר בפיצוציה. על שאכלתי פיתה בת יומיים עם גבנ"צ ומיונז, על שאכלתי את הפיתה עד תום, ועיכלתי אותה. שלוש שעות לוקח לגוף לעכל. שלוש שעות חיכיתי במתח, לראות מה יקרה. ולא קרה כלום. על שיכול היה להיות סוף שבוע מהגיהנום, אבל הדבר הגרוע ביותר שקרה בסוף השבוע הזה, קרה כשהעיפו את המתמודדת החביבה עליי מאמריק'ז נקסט טופ מודל.