גם אני רוצה לכתוב על השלג בירושלים. השלג בירושלים מוציא מהכותבים את הצד הלירי שלהם. גם אני רוצה למצוא את הצד הלירי שלי.

גם אני רוצה להתבונן בשלג מבעד לחלון בדירה הירושלמית האותנטית שלי במושבה הגרמנית, או בנחלאות, לגשת למחשב עם כוס תה צמחים ביד, ולכתוב "העיר כוסתה במעטה לבן והכל נקי וטהור".

או להיות אמא לילדים ירושלמים אותנטיים, שדורכת על שאריות השלג בזמן הקניות לשבת בשוק מחנה יהודה. או להיות תלמידה שמחכה לשמוע אם יבטלו את הלימודים בגלל השלג. או סטודנטית באוניברסיטה העברית, וללכת למסיבות הסטודנטים של אמצע השבוע בירושלים, וכשיוצאים מהמועדון להרגיש את הקור הירושלמי הצלול והמזוקק הזה, לא כמו הקור הרטוב והמלוכלך שכאן.

או להיות ירושלמית לשעבר, ושמדי פעם יתפלק לי איזה מ-א-תיים, ולהתגעגע לשלג, לימים שבהם למדתי בבית הספר וחיכיתי לשמוע אם יבטלו את הלימודים בגלל השלג, והיינו יוצאים לגן סאקר ומשחקים בשלג, זורקים אחד על השני כדורי שלג ובונים אנשי שלג (יש שם מספיק שלג כדי לבנות איש שלג?). לגשת למחשב ולכתוב איך לפני עשרים שנה העיר כוסתה במעטה לבן, ואיך בילדותי קמתי בבוקר והתבוננתי בשלג מבעד לחלון בבית הוריי הירושלמי האותנטי, והכל נראה לי נקי וטהור.

מישהו מעוניין בפוסט על ברד?