14 תגובות to “”

  1. אתון עיוורת Says:

    🙂 הצלחת להצחיק אותי. הזכרת לי פחות או יותר את ההתחבטויות שלי. רק לי ברור מראש שלהיות כמו דודה אני לא רוצה בעיקר בגלל שזיונים תפלים – זה ממש לא התחום שלי, זאת אומרת לא תחום עיסוק שהוגדר ככזה מראש.
    את השנייה אני ממש לא מכירה.
    אני למשל התחבטתי האם להקדיש את הבלוג כולו לדימוי העצמי הלא מזהיר שלי ובסוף סיכמתי עם עצמי שזה יהיה רק פרויקט במסגרת הבלוג. זה די משעמם להתעסק רק עם התסביכים ואולי לא. נראה.
    את יודעת הדברים מתפתחים…

  2. idit Says:

    הנה, החלפתי את השניה במישהו קצת יותר מוכר.
    הזיונים של הדודה תפלים? דווקא כשאני קוראת אותה אני מרותקת ומלאת הערצה וחושבת שככה בדיוק צריך להיראות בלוג. אבל כשאני מתנתקת מהאינטרנט אני חושבת "איזה מזל שלא אני כתבתי את הדברים האלה".

  3. אתון עיוורת Says:

    עברתי עם הדודה (ואני מתנצלת בפניה שהיא הופכת להיות כאן נושא שיחה) תהליך מעניין. בהתחלה כשרק נפגשתי איתה הייתי מ-ז-ו-ע-ז-עת ולא מהמקום הפוריטני, אלא מהבחישה האין-סופית במסכנות, כאזת שאין ממנה מוצא. מהסוג הזה של ההשפלה העצמית, המזוכיזסטיות הנוראית. זועזעתי ויצאתי, אחרי איזה זמן שוב חזרתי – ואז נפתחתי לאיכויות של הכתיבה והכישרון, משם פיתחתי אמפטיה אל הכאב ולהבין שיש גם באישיות איזה סוג של תעוזה והתרסה.
    אבל זה תמיד נראה לי איום ונורא. נפלתי כשהבנתי שיש עדה שלמה שמחקה אותה. להקת גרופיס כאזת.
    נשבעת לך שהדודה יכולה להיות אחלה נושא לתזה – במגוון רחב של תחומים, החל מספרות, דרך פסיכולוגיה וכלה בסוציולוגיה.
    את יודעת מה? בסופו של עניין למדתי לפרגן לה.

  4. ג'וני דו Says:

    בדיוק ברגעים אלה אני מייסר את עצמי על זה שכבר שבוע לא העלתי פוסט (יש לי עוד תקוות לגרד משהו הלילה), אז מצאתי את עצמי די מזדהה עם חלק מהנקודות שהעלית (אלה שלא משתמע מהן שאין לי דעות ו/או שאני פחדן).

  5. idit Says:

    ג'וני
    דיברתי על גבולות בריאים וריבוי פרספקטיבות, אני מבקשת.
    וחוצמזה הנה העלית היום, וחילקת יפה בין הסקירה הפוליטית לממד האישי (סססססאומום ערס)
    (אגב, סססאסאומום זו קללה שאני לא מכירה. זה של ערבים?)

  6. idit Says:

    אתון,
    מעניין מה שאת אומרת – כי מזוכיזם והשפלה עצמית בפני עצמך זה אולי עצוב, אבל אותם מזוכיזם והשפלה עצמית בפני העולם זה כבר משהו אחר, באמת סוג של תעוזה והתרסה, ובעיניי לפעמים גם מושא לקנאה.
    אם מישהו חווה את המסכנות הזו, האם ניסיון להתחמק ממנה או לטייח אותה במסגרת הכתיבה הוא לא חוסר אותנטיות? אפילו חוסר נאמנות לקוראים?
    אדע יותר ברגע ש"מקפיאה את הבמיה: האני כזהות היברידית במרחב הוירטואלי", או משהו בסגנון, ייצא לאור.

  7. ג'וני דו Says:

    חבל עידית, דווקא חשבתי שיש לך בלוג נחמד (חוץ מזה שהתגובות לא עולות בו מיידית), אבל עכשיו נראה לי שבילבלת ביני לבין מוסיף, מה שאומר שאני אאלץ לסיים את היחסים בינינו לאלתר.

  8. idit Says:

    וואלה, זה של מוסיף. טעות שלי. פשוט כשלחצתי על השם שלך לקחו אותי לפוסט הזה וגם ממה שכתבת בטוקבקים היה נדמה לי שאתה הכותב. כוס אמק על החתימות המיניאטוריות שלכם.
    אז סתם הגבתי? סתם הסתכסכתי עם רוגל? (עדכון: ועם ירון? אף אחד לא מבין את ההומור שלי)
    אבל אני מכירה אותך, נו. אתה כתבת בישרא. אתה חבר של אביבה משמרי. אתה פרסמת את הפוסט שלפני, על יולי תמיר וזה. אל תלך!!!

  9. idit Says:

    אל תלך!!!!!!!! לאאאאאאאאאא!!!!!!!!!!!!!!

  10. idit Says:

    לאאאאאאאאאאאאאאא!

  11. idit Says:

    טוב, אתה רוצה אז תלך. יש לי את הכבוד שלי.

  12. ג'וני דו Says:

    אישה, קחי את עצמך בידיים. זה קודם כל.

    וטוב נו, אולי אני אשאר. אבל לא בגלל שהטעות שעשית היא נסלחת. רק בגלל שאין לי לאן ללכת.

  13. idit Says:

    באמת גברים נרתעים מהטוטאליות ומחרדת הנטישה שלי… אבל אם יהיה לי ילד תחשוב איך אני אצרח ואבכה כשהוא ינסה לרדת לכביש בלעדיי. אז זה יפעל לטובתי.
    (עכשיו זה נהיה הפוסט שרשומות בו הכי הרבה תגובות, ורובן המכריע מעצמי)

  14. אתון עיוורת Says:

    🙂 אנחנו לא מסוגלים להיות "אותנטיים" מול עצמנו, אז מול הקוראים?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s