היום אני במצב עיסתי. התהיות הקיומיות הולכות ופוחתות מפוסט לפוסט. אני כותבת אותן בראש בלילה, מצנזרת אותן בראש בבוקר. מנסה להפריד בין מה שראוי לשתף בו ומה שלא, בין המחשבות שלי לחיים שלי. לזהות מתי יש חן במיזנתרופיה ומתי אין לה הצדקה.

ואיך אני יכולה להיות מספיק מעניינת כדי שלא אותקף ולא אצטרך להתגונן: באיזה תסריט אחליף היום את החתול והחדר הטחוב והרווקות וההזדקנות? אולי חרדון וגג הפלנטריום והתאלמנות בגיל 12?

בינתיים הטוקבקים הטראשיים של נרג' מפתיעים במידע מועיל.

לא לא. טעות בניסוח. מידע מעניין. גם זה יחסי.

 הנה לינק שמצאתי בתוך אחד מהם. פמלה אנדרסון ממזמן, כשהיתה השכנה החמודה שגרה קומה מעליכם, וכשפגשתם אותה במעלית, הרגשתם שאתם יכולים לסובב את העניינים ככה שייצא לכם משהו איתה: http://www.superpam.com/pamela_anderson_lee/pamela_a060.html

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: