17. אלוורה
יש שמועה שמצאו ג'וק בבר הסלטים בחדר האוכל. ג'וק חי. זאת התקופה בשנה שהג'וקים חוגגים. וגם החיפושיות השחורות השמנות, עכבישים, עטלפים, חולדות. כל מה שמקומו בחוץ פולש פנימה, מנצל את התשישות של חיות הבית ושל האנשים. פה מודדים אותך כל הזמן, מיד, לא במודע, מעריכים אם אתה מועמד לפלישה ולדריסה. ואם אתה לא מטפס בכוח, אתה נדחק.
נציגה ונציג משירות לקוחות עוצרים את מנהל התוכן ליד הדלתות של קומה 4, מושיטים לו עט ודף עם טבלה. והנציג מזמין:"מצטרף להתאגדות?".
"מה זה התאגדות?"
"ועד עובדים. אם יהיו לנו 30% מהעובדים יצטרכו אישור שלנו לכל בנאדם שמפטרים".
"טוב אחי, זה לא מתאים", אומר מנהל התוכן ומעביר את התג בקורא המגנטי. הדלתות נפתחות ונציגי שירות הלקוחות באים להיכנס אחריו לחלל העבודה. הוא מתייצב מולם בפישוק וחוסם את הדרך. "אחי, זה לא מתאים".
"למה אחי? אולי יש אנשים פה במחלקה שמעוניינים?".
"זה לא דרך לעשות את זה אחי".
"אבל אחי, תן לבדוק אחי".
"לא ככה, אחי. לא מתאים".
"אחי", מנסה הנציג כשהדלת נסגרת עליו. מושיט קדימה את הלוח והדפים עם הטבלאות הריקות שממתינות לחתימות.
"אני צריך שתתני יד בהטענה של המשחקים" אומר מנהל התוכן, והמפיקה אומרת "וואו, הלוואי. אין מצב. הייתי מה זה שמחה לעזור אבל אני, אפילו לדברים שלי אני לא מגיעה".
כשמנהל התוכן אומר "אני צריך שתתני יד בהטענה של המשחקים" עורכת התוכן פחות מתווכחת. אפילו לא הפאסיב אגרסיב הרגיל שלה שנלווה לציות הבלתי נמנע. "אני סומך עלייך. אני מבין את העומס" אומר מנהל התוכן ונתקע, כי הוא לא יכול להציע תוספת שכר או הקלה במשימות. "אם את צריכה עזרה, או לא יודע… אם יש לך רעיונות לשיפור. דיברת עם טכנולוגיות על השדות שלא עובדים לך? זירזת אותם?"
"כשיעשו עוד קיצוצים", אומרת עורכת התוכן, "תפטר בבקשה אותי".
"תראי, קודם כל אם את רוצה לעזוב את תמיד יכולה".
"אבל אני לא יכולה, כי אני צריכה את המכתב…" והנה המבט השנוא עליו, שתמיד מבזיק לפני שהיא מסווה אותו בהבעה אטומה – המבט שמשוכנע שאתה עומד לגרום לה נזק.
"מה את רוצה שאני אגיד לך? אני לא יודע מה יהיה פה ומתי" טבעת של זיעה מתרחבת על צווארון החולצה של מנהל התוכן. אפשר לשמוע את רעש השאיפה בגרון שלו, והנשיפה קצרה, נקטעת באמצע כמו מנסה להקפיא את הגוף בזמן ולחסוך ממנו כאב. "אני רוצה לסמוך עלייך שתקחי אחריות על המשחקים".
"דיברת עם חברים שלך עלי?"
"מה?"
"לא משנה", אומרת עורכת התוכן וקמה לברוח.
"רגע", אומר מנהל התוכן.
***
הפרמדיקית ממששת את הבטן התחתונה של מנהל התוכן עד שמוצאת חלק קשיח. לוקח תרופות? יש לך צריבה במתן שתן? שלשול מימי? שלשול דמי? "יש שם כאילו קשר חזק" נאנח מנהל התוכן והתיאור מגביר את תחושת הכאב: המחשבה שמישהו תפס לו בשני קצוות של שרוך בתוך הבטן ומשך והידק קשר שאי אפשר להתיר. והקשר מכווץ את הבטן ושולח גל הדף למעלה לגרון, אבל ההדף ריק, הלחץ נשאר למטה.
מנהל התוכן השאיר את מסך המחשב פתוח עם גאנט לרבעון האחרון של השנה, ובקבוק מיץ אלוורה פתוח, עם גושי ג'ל שקופים צפים בו. מנהל התוכן השתמש בו להרגעת הכאב וקצת לדמיון מודרך: הוא דימה את הנוזל כתחליף לאוויר הכבד, המעובד. את הקשר בבטן מתרופף ומתרכך. הפצעים בתוך צינורות המעי מגלידים והצלקת הופכת לשכבת ג'ל שהולכת ומתפשטת, עד שכל הפנים הוורוד הרטוב מוגן במעטה קריר.
? 