12. חלה
עורכת התוכן מחכה ומחכה ומחכה. היא מעמיסה תלולית של אבקת קפה נמס עלית בכפית חד פעמית, לתוך כוס נייר עם כיתוב "כל פתרונות התקשורת במקום אחד. יו טל מי" כשמנהלת קשרי החוץ פורצת למטבחון. "בוקר טוב", עולצת מנהלת קשרי החוץ באנגלית. אבל העליצות עלתה אוקטבה, וגם המראה – מנהלת קשרי החוץ לבושה בשמלה ארוכה, ירוקה, ששוליה מגיעים עד כפות הרגליים. צעיף בד ורוד בקשר מתוחכם מכסה את הצוואר מפתח השמלה ועד לסנטר, הפאה שלה מכוסה במטפחת פרחונית – פרחים עם עלים כותרת כתומים ענקיים ואבקנים שמנים. תלבושת חריגה בקיץ. ובכלל. "חיכיתי לך. דבש?" ומושיטה צנצנת דבש בהיר עם תווית "עלי זהב". "סאצ' אה לאבלי פמילי", אומרת מנהלת קשרי החוץ. משפחה מקסימה שכורה את הדבש ביחד בגבעות, "גם הילדים הקטנים!"(את "גם הילדים" היא אומרת בקול כל כך גבוה שאחריו נשמעים מלמולי תגובה מופתעים של המפיקה ועורך המשחקים מהכוך). "אני שולחת אותו לקרובים שלי בבית. את יודעת למה? כי זה שבח לארץ ישראל". מנהלת קשרי החוץ מחייכת ומחכה לאישור מעורכת התוכן שזה שבח לארץ ישראל. וכשהיא מזהה אישור כזה במבט ומנד ראש, היא מושיטה כף יד מטופחת שרק חלקה מציץ מתחת לשרוול השמלה העבה. "בואי איתי, אני רוצה להראות לך משהו מיוחד".
אם דעתה של עורכת התוכן היתה פחות מוסחת, היא היתה יכולה לזהות את המנגנון של מנהלת קשרי החוץ – להשתמש בחוסר העניין של אחרים בה. לכפות עליהם תקשורת ידידותית שתאלץ אותם לזייף, ולכלות משאבי אנרגיה יקרים בזיוף. את מנהל התוכן היא העבידה ביצירת חזות מנומסת מולה. את עורכת התוכן אפשר להפעיל באופן מרחיק לכת הרבה יותר, כי עורכת התוכן מוכנה להשקיע ביצירת חזות של חברות אמת עם מנהלת קשרי החוץ, ורק שלא תאבד שליטה וייחשפו המחשבות שלה. ולכן עורכת התוכן מובלת למשרד עם ספל התכלת והקלסרים הפרחוניים ופד מקושט לעכבר. רוב העובדים מדפיסים תמונות משפחתיות במדפסת הצבעונית ותולים אותן בנעצים על לוחות שעם ומחיצות הכוכים. למנהלת קשרי החוץ יש תמונות במסגרת עץ שהוצבו משני צדי מסך המחשב בחצי מעגל. מנהלת קשרי החוץ ובעלה ואסתר והלל ונווה והודיה. "בואי", היא ממקמת את עורכת התוכן בדיוק מול המסך ולוחצת פליי.
צבע ורוד ונעימת קלידים דמויי פעמונים. צליל שהיה פופולרי בבלדות פופ של סוף שנות השמונים ותחילת התשעים, והיום נמצא במאגרי סטוק של פסקולים גנריים. המסך מתמלא בנשים בסינרים ורודים. הנשים עומלות בחיוך על שולחנות ארוכים, מכוסים מפות ורודות, באולם גדול, משובץ בשלטים ורודים, וסרטים ורודים ארוכים תלויים מהתקרה. הן ילדות, נערות, אמהות וסבתות. הן קולעות יחד צמות בגושי בצק. "זו היתה חוויה שממש קירבה בינינו", אומרת באנגלית נערה עם גשר בשיניים. "זה זמן איכות אמיתי של אמא ובת", אומרת אמא אמריקאית בסינר ורוד ומחבקת בת בסינר ורוד. ו-20 שניות רק של נעימת פעמונים והאמהות והבנות צוחקות בלי קול, משוחחות בלי קול וידיים לשות בצק. "זה גרם לי להבין איזה כוח יש בקהילה" אומרת אשה בשיער אפור אסוף. המצלמה עוברת במבט רחב מלמעלה על האולם הרוחש הוורוד. "אני לא יכולה לחכות לעשות את זה שוב!" מעידות שתי ילדות ומחייכות למצלמה. עורכת התוכן מגניבה מבט לטלפון שלא מהבהב. האירוע נמוג לאט יחד עם נעימת מאגר הסטוק והמסך מחשיך.
"וול?" אומרת מנהלת קשרי החוץ.
"יופי. זה נראה מקצועי. את רוצה להשתמש במשרד הזה לקמפיין של יו טל מי?"
"לא", אומרת מנהלת קשרי החוץ.
"להעתיק את זה ולהפיק פה?"
"לא".
"את רוצה לחלק סינורים כאלה ללקוחות?"
"לא".
"אז את רוצה..?"
"דיד איט מייק יו האפי?" אומרת מנהלת קשרי החוץ וטיפת זיעה מתגלגלת מקו הפאה לאורך האוזן שלה, על הפלומה הדקה של השיער האורגני.
"אה, כן" אומרת עורכת התוכן. "ורי האפי. מאוד מרגש. גם יפה איך שהם השקיעו. בקישוטים" היא מחפשת אות ממנהלת קשרי החוץ לכך שסיפקה את התשובה הנכונה. "ובסינרים".
"ולראות את הקהילה קאם טוגד'ר?"
"כן. כי יש שם כל מיני נשים. בכל מיני…בכל מיני צורות".
"ועכשיו נעשה הפרשת חלה אצלי", אומרת מנהלת קשרי החוץ בעודף קשר עין. "ואת תבואי".
"בטח" עונה עורכת התוכן.
"ואת תכירי את כולם!" מנהלת קשרי החוץ מחווה לחצי מעגל התמונות הממוסגרות.
"בכיף" עונה עורכת התוכן. "תודה שחשבת עלי". ושוכחת על השולחן של מנהלת קשרי החוץ את כוס הנייר עם אבקת הקפה.
החיים יפים. אני לא טוענת שהם טובים, או הוגנים. הם אכזריים. אבל יפים מפני שהם תנועה מתמדת של פוטנציאל שמתממש לקיום, יפים מכוח העוצמה של כל מה שקורה, כי הוא היחיד שקורה מבין כל האפשרויות. והתנועה הזו חולפת עכשיו על פני עורכת התוכן ומשאירה אותה במקום שבו הדברים לא קיימים.
"חברה שלך השתגעה, אה? טוטאל לוסט", אומר עורך המשחקים לעורכת התוכן, והמפיקה שואלת אותו "למה, מה יש לה?"
"יש לה סינדרום פארק אפק. זה כמו סינדרום ירושלים רק בפארק אפק".
והמפיקה צוחקת כאילו ניסתה להתאפק וברח לה צחוק אבל בעצם היא לא ניסתה בכלל, ואומרת "ראית מה היא לובשת? לא, אין דברים כאלה", ועורכת התוכן בודקת שוב את הטלפון.
? 